איך כסף צומח ומוסיף לעצמו ערך ("תשואה")? הבה נבצע ניסוי: ניקח 10 אלפים שקל בשטרות, נחתום אותם במעטפה; נניח אותה, לעיני מנהל הבנק, על מדף הכספת הגדולה שבמרתף הבנק. כעבור 5 שנים נפתח בלב פועם את הכספת, וליתר ביטחון, כאשר מנהל הבנק לצידנו. נפתח את המעטפה החתומה, ונספור את הכסף. למרבה הצער ניווכח שהכסף לא צמח, לא הניב דבר - השטרות נותרו אותם השטרות - 10 אלפים שקל. כדי שנקבל "תשואה" - מישהו אחר צריך לדעת ליצור עושר. למשל, הבנק.
לפיכך, יהיה עלינו להורות לבנק לעשות "משהו" בכספנו. הבנק ייקח את הכסף ויעביר אותו לאיש עסקים ("איש עסקים" במשמעותו הרחבה - כלומר, כל מי שיוצר בעבודתו ערך כלכלי מוסף, גם רופא שיניים וגם סנדלר) כהלוואה לעסק. בהנחה שאיש העסקים מוכשר ומצליח - הוא יפרע את ההלוואה בתוספת ריבית, שכן עסק כושל לא יוכל לפרוע בסופו של דבר את ההלוואה. בריבית נתחלק עם בעלי הבנק (או עם קרן הפנסיה, לדוגמה). חלק מהריבית שאיש העסקים ישלם יישאר לבנק כפיצוי על הסיכון שהבנק לקח על עצמו, בהתחייבותו להחזיר לנו את הכסף בכל מקרה, גם אם איש העסקים לא יוכל לפרוע את ההלוואה.
המפתח לרווח שלנו אינו הבנק, אלא איש העסקים; אם הוא יצליח בעסקיו - נרוויח על הכסף שלנו. הבנק משמש עבורנו כ"רגולטור" על אנשי העסקים, שלהם אנו מלווים את כספנו באמצעותו. הבנק מסנן את אנשי העסקים, שלהם הוא מוכן להלוות את כספנו. וכך, כדי שהחוסכים יוכלו לקבל תשואה על כספם, צריך לעמוד בצידה השני של המשוואה מישהו שיודע ליצור עושר. זוהי ליבת העסקים הסולידית הקלאסית של בנק.
כמובן שבשוליים העסקיים יש גם רמאים שיוזמים "עסקות" זדוניות. כך, למשל, "קרן ההשקעות" של מיידוף בארה"ב הפסידה עשרות מיליארדי דולרים תוך הצגת מצג שווא שביכולתה להבטיח תשואה קבועה של 10 אחוזים מדי שנה. עסקה זדונית היא עסקה טיפשית מבחינה כלכלית, ובבסיסה של הונאה כלכלית אין שום עסקה כלכלית כדאית, אחרת לא היה צורך בהונאה.
כמובן, לא כל ההשקעות של אזרחים נעשות דרך בנקים שאחראים לפיקדון. חלקן הגדול של השקעותינו, במיוחד אם אנו מחפשים תשואה גבוהה יותר, נעשה ישירות על ידנו: אנו קונים - באופן ישיר או דרך מתווכים - מניות, איגרות חוב ומכשירי השקעה אחרים, כשהמתווכים מודיעים לנו מראש, כי לא יישאו באחריות להשקעה. הכנסתם נובעת מעמלה בלבד. כאן המתווך אינו שותף שלנו בעסקה, וגם אין בנק שמתפקד כרגולטור-משגיח. העסקה עלולה להיות טיפשית או חכמה, אנו עשויים להרוויח או להפסיד, אנו רשאים להתייעץ עם יועץ השקעות, עם הג'ינג'י ש"מבין", או עם אמא של יעל, אבל ההחלטה והסיכון הסופי - שלנו בלבד.
גם בהשקעה הישירה, המסוכנת יותר - הרווח או ההפסד תלויים באיש העסקים בו השקענו את כספנו - אותו איש עסקים שהנפיק את המניה או את אגרת החוב שקנינו. רק איש עסקים יכול ליצור עושר ולהתחלק בו איתנו. ממשלות אינן יכולות בפעילותן ליצור עושר. הפוליטיקאים שיושבים בהן, או הפקידים מטעמם, לעולם לא יוכלו להתחרות באנשי עסקים, בדיוק כפי שאינם יכולים להתחרות במשחק כדורגל עם שחקנים שזה מקצועם או בנגינה עם נגני תזמורת פילהרמונית. זה פשוט אינו תחום התמחותם. איש העסקים שבו אנו מושקעים יכול לקבל החלטה חכמה מאוד ולהרוויח, ואז ערך ההשקעה שלנו יגדל, אבל הוא עלול גם לקבל החלטה טיפשית ואז - "הלך הכסף".
הצמיחה ברמת החיים ובתוחלת החיים, מאז המהפכה התעשייתית והתפתחות הקפיטליזם, מזנקת מדור לדור ועולה על כל דמיון שהדור הקודם יכול היה להפעיל. ההתקדמות ההולכת ומואצת מעידה, שבסיכום הכללי אנשי העסקים מצליחים, ולכן יש סיכוי סביר שנזכה לתשואה חיובית על השקעותינו הפסיביות. כמובן, ברור שחלקנו יפסיד לעתים.