טרם שעלה האינטרנט לחלל האוויר היה זה המכתב למערכת שאפשר, בלעדית, לקורא העיתון להביע את דעתו על מה שפורסם בו, או, לחלופין, להתייחס לבעיה כלשהי שהעסיקה אותו.
בראשית צעדי כעיתונאי, חבר מערכת
ידיעות אחרונות, הוטל עלי, בין היתר, לערוך את מדור המכתבים של העיתון. בתפקידי זה הקפדתי, בדחילו ורחימו, לפרסם אך ורק מכתבים שמאחוריהם עמדו כותביהם, מזוהים בשמם ובכתובתם. לשולח המכתב, שביקש להישאר אנונימי, אפשרתי, כמובן, לפרסם את מכתבו בראשי-תיבות בלבד, תוך ציון מפורש ששמו וכתובתו שמורים במערכת.
למערכת העיתון הגיעו, מדי יום, מאות מכתבים על דא ועל הא, ורק חמישה עד עשרה, מהבולטים שבהם, זכו לראות אור - מיעוטם ככתבם וכלשונם ורובם כשהם משוכתבים, אם בשל אורכם ואם בשל סגנונם. בכולם כאחד הקפדתי לשמור על תרבות הכתיבה, ללא התהלמות וללא גסות-רוח.
