אתמול התבשרנו על
הגשת הערעור של העיתונאית
אילנה דיין לפסק הדין של השופט
נעם סולברג בעניין תביעת הדיבה של סרן ר.
מכתב הערעור (71 עמודים) עולה לדעתי, שוב, עד כמה אילנה דיין אינה מבינה את חטאה ואת מעשיה. בכתב הערעור נכתב כי עיקרו הוא:
- 1) "... על הזכות לפרשנות שונה של אותו מערך עובדתי. על הזכות לחשוב אחרת..."
- 2) "...עודנ"אה בערעור זה כי הכתבה ששודרה בתוכנית עובדה הייתה כתבה הוגנת אשר ציירה את תמונת האירועים כהוויתה..."
מבלי להיכנס לכל עמודי הערעור, גם מכיוון שאינני משפטן, שתי הטענות הראשיות, הפותחות את כתב הערעור, הופכות את היוצרות.
אין מחלוקת היום, כי הסרט שהוקרן לצופים במסגרת התוכנית "עובדה היה "מבושל", כלומר - כלל קטעי צילומים מאירועים שונים בדרך שהטעתה את הציבור לחשוב שכל הקטעים צולמו באותו אירוע.
בסרט הופיע צילום של ירי מקלעים, כאשר הקריינות מסבירה את הירי כאילו נעשה באותו אירוע - ולא היא. הירי צולם באירוע אחר לגמרי. בסרט הופיע צילום של חיילים חוגגים כאילו צולם לאחר האירוע, בעוד שהצילום נעשה באירוע אחר לגמרי. הסרט התבסס על "עדויות" של חיילים, שלאחר מכן התברר כי שיקרו במצח נחושה מתוך רצונם להתנקם במפקדם.
על כל אלה אומרת אילנה דיין שיש לה זכות לפרשנות שונה לאותן עובדות? חיבור קטעי צילום מאירועים שונים, לדעת אילנה דיין, הוא "הזכות לחשוב אחרת"? הבישול הזה, לדעתה, הוא "כתבה הוגנת אשר ציירה את תמונת האירועים כהוויתה.."?
יש מצבים בחיים שאנשים מלומדים מסוגלים בעזות מצח להפוך את היוצרות ולצייר עצמם כנפגעים, בעוד הם הפוגעים. האמת, אין מילים, אולי רק דברי הנביא אליהו: "הרצחת וגם ירשת".
