שאלו כל אחד את עצמו/עצמה - מה צריך ויכול לקרות במציאות שייחשב בעיניכם לחדשות מדיניות טובות? אחר-כך שאלו את עצמכם, מה הסיכוי שאותו דבר שהייתם רוצים שיקרה הוא ריאלי. שממשלת נתניהו תציע תוכנית שלום שעיקרה נסיגה משטחים והקמת שתי מדינות לשני עמים? שאהוד ברק יכריז שהצורך לשלוט בכוח על עם אחר הוא אסון והסכנה הכי גדולה לישראל, ושצריך לעשות הכול כדי לשים לו קץ במהירות? שאובמה יחליט סוף-סוף לעשות כאן סדר, ויסביר לנתניהו שהוא יסגור את הברזים אם לא? - הסיכוי שמשהו אצל השליטים שלנו ישתנה הוא הרי אפס, והסיכוי שמשיח בדמות אובמה יבוא לא הרבה יותר גדול מזה, מתברר שנה לאחר בחירתו. וחוץ מזה, לאפשרויות האלה אין קשר למה שאנחנו יכולים לעשות, אלא עלינו לשבת באפס מעשה ולחכות לנס כזה או אחר.
גם הסיכוי שבתנועות השמאל הקיימות ישתנה משהו שישנה משהו - הוא למעשה אפס. שמעתי את ועידת מרצ. אף לא מלה של ביקורת עצמית. ג'ומס דיבר מנהמת לבו, במיוחד בקשר להתקפה על הארגונים לשמירה על זכויות אדם, והתריע ש"בקרוב מאוד נמצא את עצמנו לא באותה ישראל שהכרנו". מבינים? - הוא עדיין נמצא "קרוב מאוד", אבל עדיין לא שם, עדיין הוא חי באותה ישראל שהוא הכיר. הוא נאבק כדי לקיים דמוקרטיה ושוויון חברתי במדינה שהיא מזמן כבר מדינת אפרטהייד, המבצעת בעקביות את המדיניות של ליברמן והמתנחלים. אין שום סימן שמישהו שם מודע לצורך לסמן קו אדום אשר מעבר לו הוא יבין ש"ישראל שהכרנו", זו שאהבנו ושלמענה נלחמנו, הדמוקרטית, הצודקת - איננה. המשטר השתנה.
בעיניי ייחשב לחדשות טובות - שתקום התארגנות של אנשים שמהותה
שחרור ישראל מהשטחים, מתוך ידיעה שזהו שורש הרעה. זה מה חיסל את המדינה הדמוקרטית שהכרנו, והפך אותנו למדינה רעה. לא משנה מי יהיו היוזמים, והאם זה יבוא מתוך או מחוץ אחת התנועות הקיימות, ואם זה יתארגן כ"לובי" בכנסת או כמפלגה לבחירות. מה שחשוב הוא שתקום
אופוזיציה מוסרית למשטר שמהותו לשמר את שלטוננו בשטחים על גבם של הפלסטינים. הכי חשוב, לדעתי, ש
מישהו בעם הזה יסמן שדי לו בשלטון הזה ובמדיניות הזאת, ושהוא מתקומם נגדו התקוממות מוסרית נחרצת כיחיד - וכתנועה לוחמת; שקצה נפשו במשטר ההתנחלות ההופך את המדינה שלנו למשעבדת ודורסנית, שהוא מתקומם נגדו מוסרית; שכבודו האנושי ומצפונו אינם מאפשרים לו להשלים עוד; ושיהיה ברור לכולם שהתנועה הזאת נאבקת על נפשה של ישראל - בכוח ובאהבה - כדי להחזירה למוטב, ושכל עוד הממשלה מוסיפה לדבוק במדיניות ההתנחלות בשטחים, שום דבר אחר אינו עומד בראש סדר היום שלה.
בעיניי, הסיכוי להתחדשות מוסרית בישראל הוא מזערי. אבל דבר זה לפחות אפשרי, ותלוי בנו, ולא במישהו אחר. נראה לי שהחדשות הטובות יהיו שיידלק נר קטן באפלה, מוקד שלאורו אפשר יהיה למצוא את הדרך איך לצאת מן המצב הנורא שבו נתקענו, סליחה, תקענו את עצמנו.
המטרה הפוליטית של ההתארגנות תוכל להתנסח כך: להקים לובי בציבור ובכנסת שייאבק על עניין אחד - שהממשלה תחליט ותודיע על רצונה של ישראל לפנות את השטחים בהסכם עם נציגי התושבים הפלסטיניים, ולשם כך תפעל מיד להסיר את המכשולים להסכם אפשרי על-ידי פינוי אזרחיה משם.
לעת בחירות, תנועה כזאת תוכל לשקול הצגת רשימה לכנסת, או לתמוך ברשימה קיימת, כדי לקדם את שחרור ישראל מהשטחים. זאת איננה תביעה לנסיגה לקו הירוק עכשיו - אלא תביעה שישראל תהיה סוף-סוף פרטנר לשלום. ואם עליה להישאר בשטחים עד להסדר כדי להבטיח את ביטחונה - שתישאר בידיים נקיות מהתנחלויות ומכוונות סיפוח.
