בג"ץ דחה (יום א', 15.5.22) את העתירות נגד הקמת רכבל ממתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים לשער האשפות בעיר העתיקה. השופט יוסף אלרון אומר כי מדובר בסוגיה מורכבת שיש לה פנים לכאן ולכאן, אך מוסדות התכנון שקלו את כל ההיבטים ואין מקום להתערבות שיפוטית בנושא. התוכנית כוללת קו שאורכו 1.4 ק"מ ולו ארבע תחנות, ואשר בשעות השיא יוכלו לנסוע בו 3,000 נוסעים בשעה. היא נועדה להקל על המצוקה הקשה בתחום הגישה התחבורתית לעיר העתיקה ועברה הליכי תכנון מורכבים - מרמת הממשלה ומטה - בשנים 2019-2016. את העתירות הגישו ארגון עמק שווה (המזוהה עם השמאל), עמותת אדם טבע ודין (העוסקת בהיבטים סביבתיים), תושבים בסילוואן שלמרגלות העיר העתיקה (עיר דוד) וסוחרים בעיר העתיקה ועמותת היהדות הקראית העולמית (לה יש מתחם ברובע היהודי). בלשונו של אלרון, "בארבע העתירות הועלו שורה ארוכה של טענות - בכלל זה, השגה על סמכות הות"ל לדון בתוכנית; נחיצות הפרויקט; סמכות הממשלה לאשר את התוכנית בזמן היותה 'ממשלת מעבר'; סבירות ההחלטות שהתקבלו והבסיס העובדתי להן; העדר בחינת חלופות כנדרש; הפגיעה הנופית שתיגרם מהקמת הרכבל; הנזק שייגרם לתושבי האזור וסוחרי העיר העתיקה; וכן על כך שתוואי הרכבל המתוכנן חוצה בית קברות פעיל של העדה הקראית". לאחר שהוצא צו על תנאי שהתייחס לחלק מטענות אלו, החליט כאמור אלרון לדחות את כל העתירות. אלרון מזכיר תחילה את ההלכה המושרשת בדבר התערבותו המוגבלת של בית המשפט בענייני תכנון ובנייה, המתמקדת בשאלות השיקולים הענייניים והסמכות של מוסדות התכנון. כלל זה תקף עוד יותר כאשר מדובר בתוכנית שקיבלה תוקף של החלטת ממשלה, כמו פרויקט הרכבל. עוד הוא מצטט את ההלכה, לפיה "ניתוח החלופות השונות שהוצעו, השוואתן והבחירה ביניהן היא עניין מקצועי-הנדסי מובהק, שנבחן לאורך שנים על-ידי מומחים לדבר, ואין דרכו של בית המשפט להתערב בכגון דא". על בסיס זה דוחה אלרון את הטענות במישור הסמכות, ובראשן הטענה לפיה הותמ"ל (הוועדה למתחמים מועדפים לדיור) לא הייתה רשאית לאשר את התוכנית כתשתית תיירות. ההכרזה על הרכבל ככזה נעשתה בשנת 2017 בידי שר התיירות דאז, יריב לוין, בעקבות עבודת מטה נרחבה ונועדה לענות על צורך אקוטי. הרכבל הוא גורם משיכה תיירותי, ההכרזה עליו כתשתית תיירותית עולה בקנה אחד עם לשון חוק הותמ"ל ומטרותיו, ובכל מקרה - היא איננה סוף פסוק, אלא ניתוב התוכנית בצנרת התכנונית. ואילו הותמ"ל בחנה היטב ובהרחבה את התוכנית בטרם אישרה אותה. היהדות הקראית טענה, כי הרכבל יפגע בקדושת המת. אולם, מציין אלרון, בית הקברות בו מדובר נטוש כמעט כולו, ומוסדות התכנון הציעו להסיט ככל הניתן את הרכבל מעל החלק הפעיל הקטן - אך הקראים דחו את ההצעה. כבוד המת הוא אומנם זכות חוקתית, אך לא זכות מוחלטת - וכאן מדובר בפגיעה מידתית לתכלית ציבורית ראויה. אלרון קורא לצדדים לשוב ולהידבר במטרה לצמצם למינימום פגיעה זו.