פרשת תרומה פותחת את סדרת הפרשות שעוסקות במשכן. בסוף ספר שמות מתארת התורה באריכות את הציווי על בניית המשכן ואת בנייתו בפועל. הפרשות הראשונות של ספר ויקרא עוסקות בתיאור עבודת המשכן.
מעניין הוא שהתורה מקדישה כל-כך הרבה פסוקים לתיאור עבודת המשכן ובנייתו, בעוד שלמצוות אחרות היא בקושי מקדישה מילים. בתורה אין שום תיאור של מצוות השחיטה ואין הסברים לעשיית ציצית או תפילין. על מצוות שבת התורה לא הרבתה במילים, עד שחכמים אמרו על איסורי שבת "הררים התלויים בשערה", כלומר המון דינים שנובעים ממילים בודדות בתורה. אבל כשמגיעים לעשיית המשכן, לא רק שהתורה מפרטת לפרטי פרטים את מידות הכלים והחומר מהם הם עשויים בפרשות תרומה ותצוה, אלא אפילו חוזרת על כך שוב בפרשות ויקהל ופקודי, כשהיא מתארת את תהליך בניית המשכן.
הסיבה לאריכות ולפירוט היא משום שכבר לא מדובר כאן בהתנהלות האדם בחיי היום-יום שלו. כאן מדובר בדרכים להשראת השכינה - האלוקות בעולם. ולכן בעוד את חייו של האדם ניתן לתחום במעין מסגרת כללית שבה הוא יפעל, כשמגיעים לקדושה, למקום בו יוכל האדם להיפגש עם הקב"ה, שם אין מקום לטעויות.
אנשים רבים במהלך ההיסטוריה ניסו מיוזמתם להיפגש עם הא-לוה, הם הגו בשאלה הזו והגיעו למסקנות, אותם הם יישמו במעשים. ניסיונות אלו, שהיו חלקיים, לא נבעו מהא-ל אלא צמחו מתחום עולמם של בני האדם. לכן גם ניסיונות אלו כשלו, והיוו עבודה זרה, משום שכדי לפגוש את אלוקים, צריך לקבל ממנו הדרכה כיצד לעשות זאת. על-מנת להגיע למקום לא מוכר, צריך מפה, מי שלא ישמע את ההדרכה, קרוב לוודאי שיטעה בדרך. אנו מכירים בעולם הפיזי, חומרים מסוכנים ובלתי יציבים שכל שימוש בלתי זהיר בהם עלול לגרום לאסון בקנה מידה עולמי ואסון צ'רנוביל יוכיח. קל וחומר בדברים רוחניים וברגישים ביותר שבהם, שכל שינוי וכל מחשבה בלתי נכונה עלולה להוציא את האדם מעבודת ה' אל עבר עבודת האדם - העבודה הזרה.
על כן, כדי ליצור מקום שבו תשרה השכינה בצורה הנכונה, כדי שהאדם יוכל לעבוד את הקב"ה בצורה המתקבלת - הוא חייב לקבל את התוכניות וההדרכות האלוקיות למפגש הזה, וגם לקיים אותן מבלי להשמיט פרט אחד. כל שינוי הכי קל מהמקור יוביל לעבודה זרה במקום לעבודת ה'.
לכן התורה מקפידה כל-כך לתאר כל אחד מכלי המקדש בפירוט מלא, הן מבחינת החומר ממנו הוא עשוי והן מבחינת מידותיו, את צורתו, את מיקומו במשכן ואפילו את כלי העזר שלו. רק בעל הבית מכיר את הדרכים להגיע לביתו, ועל האדם הרוצה להתקרב אליו למלא בדייקנות את הנחיותיו.
בעוד בחיי היום-יום התורה מסתפקת בהנחיות כלליות, תיחום גבולות הגזרה כדי שהאדם יתקדם בתוכם לפי השגותיו (כלומר, לפי הדרכות החכמים); כשמגיעים להנחיות בעבודת ה' ובעיקר בהתקרבות לה' - שם ההנחיות הן מפורטות ומדויקות, שלא יהיו טעויות.
אחרי שמבינים את סיבת הפירוט של התורה בציוויה על המשכן, אפשר ללמוד מכאן לקח לעבודת ה' האישית של האדם. ישנה אימרה שאנשים חוזרים עליה מדי פעם, "שכל אחד יכול לעבדו את אלוקים בדרך שלו". הציווי המפורט על בניין המשכן מלמד אותנו, שאת הקב"ה צריך לעבוד דווקא בדרך שלו, כלומר בדרכים בהן הוא אמר שיש להתקרב אליו. שאר הדרכים, למרות ההרגשה הטובה של העושה אותן, אינן יכולות להיכנס בהגדרה של התקרבות לאלוקים. הן אינן עבודת ה', אלא עבודה של אדם, בעיקר על עצמו.
