"לא רוצים אותנו פה", אומר איש קריית שמונה, ואני אומר לאנשי קריית שמונה: אז בואו, עיזבו את הגולה הרחוקה שלכם ועלו לישראל! כי הנה, בישראל האמיתית, לאן שאני מסתכל, מאופק לאופק, עגורני ענק צבעוניים, כאילו היה זה נמל, עובדים בלי הרף בקצב רצחני לבנות לכם דירות. אז בואו! עלו לארץ וקנו אותן! כי הטייקונים שלנו הרי חייבים לשחק את המשחק הידוע: "של מי יותר גדול".
נכון, לכאורה יש להם כבר די כסף לישון בו בזמן על עשר מיטות מצופות משי ולחיות רק על שמפניה וקוויאר גם אם יחיו הם ומשפחותיהם עוד אלף שנה - אבל מה יותר כיף, איזה כיף בכלל יש בעולם חוץ מזה? מה יותר כיף מלהתאסף ולפתוח בחברותא את רוכסן המכנסיים ולשלוף לעין השמש את חשבון הבנק, ולקרוא בצהלה: "שלי הכי גדול!!!"? אז בואו. עיזרו להם! קנו כאן דירות! הרי אף אחד לא באמת ידאג שתהיה לכם שם עבודה. אף אחד לא באמת ידאג שיהיו לכם שם חיים. כי מה? שתחליטו, חלילה, שאתם יכולים להישאר גם שם? אז הנה ככה החיים שלכם בזבל. והנה ככה "תעשו עלייה", אל מדינת ישראל האמיתית. זו אשר בה מחירי הדירות ורווחי הקבלן על כל דירה, הם פי חמישה ואולי גם פי עשרה מאשר אצלכם. כי הרי לא ממש יש עלייה אחרת לישראל, חוץ מכם. והריבוי הטבעי - חוץ מערבים וחרדים - הוא לא אפס, הוא מינוס. אז מי נשאר, שיקנה את כל רבבות הדירות החדשות והיקרות האלה במרכז, חוץ מכם?
אז סגרו לכם. סגרו לכם את המפעל של השימורים, ואת הטקסטיל, ותכף את תע"ש. לא בכוונה. הממשלה באמת-באמת אוהבת אתכם הרבה יותר משהיא אוהבת את הטייקונים. רוצה לעזור. אבל ככה זה. הגלובליזציה. אז עיזבו שטויות, ועיזבו את המקומות המצחיקים האלה שדירה עולה כולה מאתיים-שלוש מאות אלף שקל, ובואו, עלו לישראל. לכפר סבא, לרעננה, לנתניה. ועיבדו כאן כל אחד בשלוש משרות, וקנו את כל הדירות היפות האלה שבונים פה הטייקונים, רק מתוך אהבה ומחשבה אמיתית עליכם. רע לכם שמה? זה מאלוהים. אין מה לעשות. בואו לפה, שיהיה מי שיקנה את הדירות. אחרת - רחמנות - מה יעשו כל חברינו הטובים, "מלח הארץ", אם לא יוכלו יותר לשחק ב"של מי יותר גדול"?
