על סגנון, עיתוי ואכסניא

פרשה ביזארית זו מזכירה ביותר ממשהו את הראיון שנתן בחודש נובמבר 1996 ראש לשכת עורכי הדין דאז, דרור חטר-ישי, לבטאון החרדי "יתד נאמן". בראיון ארוך שטח חטר-ישי באופן שיטתי ומנומק את ביקורתו החריפה על דרכו המשפטית של הנשיא דאז אהרן ברק, על האקטיביזם השיפוטי, על רצונו של ברק להפוך ל"מחוקק-על ומנכ"ל-על" של המדינה, על דרך שמיעת הערעורים בבית המשפט העליון ועוד כהנה וכהנה. הראיון חולל סערה עצומה ובלתי מובנת, שכן נתן ביטוי לתחושותיהם של עורכי דין רבים, ועל-אף שהדברים נאמרו בלשון נקייה ופחות חריפה לאין-שיעור מדברי ביקורת מאוחרים יותר של מלומדים ומשפטנים רבים בארץ ובחו"ל, התלוננה מערכת המשפט מרה על "הסגנון, העיתוי והאכסניא". מכל עבר נשמעו קריאות מוכרות לנו דהיום, לאבד, לחסל ולהשמיד את חטר-ישי, להעמידו לדין, להדיחו, והתקשורת הוצפה בביטויי הסתה ושנאה מכל עבר. עד שלא נמצא פרקליט מתאים שיחתום על כתב אישום תפור בתפרים גסים בענייני מס, שלא היה ולא נברא, לא בא לציון גואל. עו"ד אלי אברבאנל, פרקליט בכיר במחוז ירושלים, דאז, סירב להגיש כתב אישום בטענה שאין עבירה, ייאמר לזכותו. אולם בעקבות זאת הועבר התיק ממחוז ירושלים לפרקליטות מיסוי וכלכלה, ושם נחתם כתב האישום ה"תפור" שהפך להרשעה מפוקפקת לא פחות בבית המשפט השלום בליווי מצהלות שמחה של התקשורת המגויסת. ההרשעה בוטלה בערעור במחוזי וחטר-ישי זוכה לחלוטין. בעקבות זאת לא הסתפקה הפרקליטות בפורתא [=מעט], ו"תפרה" לו עוד שני תיקים בגין "זילות בית משפט", רחמנא לצלן, לאחר שכינה את ההרשעה ההזויה בשלום "פסק דין מטופש". שני ההליכים הושלכו על-ידי בית משפט השלום בחיפה על הסף וחטר-ישי זוכה פעמיים נוספות. על-אף הניצחון המשפטי, שילם חטר-ישי מחיר אישי, כלכלי וציבורי עצום, ובבחירות בלשכת עורכי הדין בשנת 1999 אף הפסיד, בעקבות מסע ההסתה מעורר הפלצות שנוהל נגדו על-ידי מערכת המשפט בשיתוף העיתונות, ופרש מהחיים הציבוריים.

מעטים יצאו להגנתו ולהגנת הזכות לחופש ביטוי, גם בגין ביקורת נוקבת על בית המשפט העליון. כיום, ברור לכל, כי הראיון של חטר-ישי הקדים את זמנו והיה כמעט נבואי בתוכנו. כל התהליכים עליהם הצביע חטר-ישי התגשמו בתקופת נשיאותו של אהרן ברק ובכלל זאת השקיעה הקולוסאלית, במעמדו של בית המשפט העליון, בעיקר עקב האקטיביזם השיפוטי. ברק יכול היה לרחוץ בניקיון כפיו, איש לא יכול היה לקשור אותו להעמדות לדין המופרכות ול"תפירת" התיקים בעניינו של חטר-ישי. נאמניו, הם שפעלו מאחורי הקלעים וניהלו את מלחמתו של ברק, לפי "רוח המפקד" המשוערת. לאחר הזיכוי האחרון שהתרחש סמוך להפסד בבחירות 99' התייצבה צמרת הפרקליטות אצל הנשיא ברק, וספק ביקשה רשות ספק הודיעה לו, כי אין בדעתה לערער על הזיכוי האחרון וקיבלה את ברכתו ברגע של נדיבות, "עשו כהבנתכם" - אמר.

עתה, קמו לפתע לתחייה הוראות התקשי"ר החלות על עובדי מדינה בכירים, ולנוכח הסקנדל המנופח החלה נציבות שירות המדינה לאכוף הוראות אלו בנוגע להתבטאויותיו של קורב במסגרת החופש האקדמי בסמינריון שכוח האל. בחודש נובמבר 2007 התקיים בבית לשכת עורכי הדין בתל אביב טקס פרידה לראש הלשכה הקודם, הד"ר שלמה כהן. באירוע בנוכחות התקשורת השתתפו רבים משופטי בית המשפט העליון המכהנים ובדימוס, לרבות הנשיא הקודם ברק והנשיאה ביניש. במהלך האירוע עלתה על הבמה הגברת שולמית אלוני וסיפרה לתומה כיצד בהיותה מנהיגת "מרצ" שלחה את שלמה כהן ויורי גיא-רון (ראש הלשכה דהיום) להשתלט על הלשכה, "וכיום עורכי הדין מצביעים 'מרצ' ו'מר'צ' שולטת בלשכה", לכל תשואות הנכבדים, ובהם השופטים. בסוף האירוע עלה חתן השמחה על הבמה ובישר לכל השמנה והסלתה כי שר המשפטים, הפרופ' דניאל פרידמן, מבצע "פוגרום" במערכת המשפט ("פוגרום" לפי מילון אבן-שושן - "פרעות, מעשי רצח ואלימות מאורגנים ומכוונים נגד עדה או נגד מעמד מסוים"), וכי הוא מהווה "סכנה אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל" - אחמדינג'אד, רחמנא לצלן, או איזה היטלר מודרני, מינימום, לא עלינו. ושוב תשואות. נשאלת השאלה, האם השופטים המכהנים ובדימוס ("שופט בדימוס נשאר תמיד עם גלימתו" - מאמר הנשיא ברק), אינם עובדי מדינה בכירים? ממתי התקשי"ר מאפשר להם להשתתף באירוע בו נשמעים דברים פוליטיים מטעם מפלגה פוליטית - "מרצ", ובצידם דברי הסתה מופרעים וחסרי שחר נגד שר המשפטים? היכן היו נציב שירות המדינה ומנהל בתי המשפט אז? מדוע לא דאגו לחקירת השתתפות השופטים באירוע ולאכיפת הוראות התקשי"ר על השופטים הנכבדים? או שמא השתתפותה של הנשיאה באירוע גרמה להם פיק ברכיים כלשהו? או שאולי "הסגנון, העיתוי והאכסניא" היו ראויים עתה, רחמנא לצלן, ורק הפרקליט עם הפה הגדול ישלם עתה מחיר מופקע על שהעז לומר כי המלך הינו ערום.