הבמאי אודי אלוני החליט לתת למוחמד בכרי פרס על כך שהעירו לו על שנאת ישראל שנדפה ממחזה שכתב. כביכול, פגעו בזכותו של בכרי להכפיש חיילים.
גדעון לוי ועיתונאים מהצד הערבי מאשימים את ישראל ברצח המחבל. מדבריהם משתמע שרק לפלשתינים יש זכות להגן על עצמם.
נשים מפריעות לחיילי צה"ל להגן על הגבול ועל תושבי ישראל, בטענה שפקודותיהם מפרות את זכויות הפלשתינים. אגב, הן מפריעות לחיילים הישראלים כי הן יודעות שהם שיא המוסר והאנושיות ולכן, למרות חוצפתן, חיילינו לא יפגעו בהן. לשם האיזון, האם הן או חברותיהן מהצד הפלשתיני יעזו להפריע למחבלי החמאס ברצועת עזה?
חברי-כנסת מגדפים את מדינת ישראל בפני גולדסטון, ומנצלים את
חופש הביטוי על-מנת לפגוע בזכות לקיומה של המדינה שנתנה להם זכות זו.
ניסיתי שנים להבין מה מניע את "תומכי השלום". אם רצונם בשלום היה כן ואמיתי, הרי מן הסתם הם היו מפגינים את דעותיהם ברחוב הפלשתיני באותה מידה שהיו פעילים ברחוב הישראלי. מדוע, אם כך, אין אנו רואים לחצים זהים של דעת הקהל הערבית על השלטונות הערביים במדינותיהם השונות? מדוע לא ינצלו אנשי השלום הישראלים את קשריהם ברחוב הערבי על-מנת לארגן הפגנות זהות בשני צידי הגבול?
מוסר כפול - זכות הביטוי הינה זכות שהשמאל שומר עליה בקנאות. אך רק כאשר היא מופנית נגד תומכי המדינה - את הימין מותר לכנות בשמות המעוררים אסוציאציות רודניות מהעולם, אך כאשר חלילה ינסו לתייג את אנשי השמאל, הם מיד ייעלבו.
הם חשים שלא נעשה די במאמץ לשלום, אבל בואו נשים את הדברים על דיוקם. בואו נודה, לא ייתכן שלום אמת בינינו לבין הפלשתינים, לכל היותר הסכם ארעי שיאפשר להם להציק ולפגוע בנו כל פעם קצת, ואנו נוותר על זכות התגובה.
השמאל חסר את האומץ להתמודד עם הביקורת כלפיו, כשם שאין לו את האומץ להפנים את התהום הפעורה בין עצם קיומנו לבין הזהות הפלשתינית.
מכירים את הסיפור על הרשל'ה, שחיפש את המפתח שנפל לו מתחת לפנס... באו לעזור לו ושאלו אותו איפה איבד את המפתח. הצביע הרשל'ה על ספסל במרחק ואמר: "שם". "אז למה אתה מחפש אותו פה?", שאלו האנשים. "כי כאן יש אור", אמר הרשל'ה.
הגיע הזמן לומר לשמאל את האמת בפנים: די להאשים את היהודים בכל עוולות הסכסוך, רק בגלל שמנהיגינו נגישים יותר. הבעיה לא כאן. בשנאתכם העצמית אתם מגדילים את הפערים ומבטלים את זכות קיומנו כמדינה. אתם מחזקים את אויבינו המאזינים לכם ומתחזקים מכם. אם תמצאו פעם את ההגינות והאומץ לפעול למען השלום, נצלו את קשריכם ברשות על-מנת לגרום לאנשי השלום הפלשתינים להפגין וללחוץ על החמאס. ואז, אולי סיכויינו לחיות יחד ייגברו.
