המסכות שאנו לובשים ולא רק בפורים

יש להיזהר מנטייה לשקר עצמי - שקרים שאנשים מספרים לעצמם, בהימצאם במציאות לא רצויה, כאמצעי לברוח מהתמודדות. כאן טמונה סכנה של התקבעות במצב ומניעת אפשרות לעשייה אפקטיבית. כיצד ניתן להימנע מכך? א. אירוע - עודדו תקשורת: בקשו משוב - עובד לא יכול להרשות לעצמו לא לדעת כיצד המנהל הישיר שלו מעריך אותו. אם לא נהוגה בארגונכם, תרבות של משוב ושיחות הערכה מסודרות, קחו יוזמה ובקשו מהמנהל שיחת משוב. כך גם בזוגיות, פורים יכולה להיות הזדמנות "להתחפש האחד לשני", שכל אחד יגיד ממה הוא מרוצה בקשר ומה היה מאחל לזוגיות לשנה הקרובה ודרך כך לעורר שיח יצירתי ופורה למשוב זוגי הדדי. ב. מחשבה - מראה מראה שעל הקיר: התבוננות עצמית לבחינת מיקומכם; עד כמה אתם בעמדה של השפעה בארגון - האם דעתכם נחשבת, מה היחס שאתם מקבלים. ובחיים בכלל - האם אתם במקום של שפע - האם בסוף יום אתם חשים סיפוק או עייפות. זכרו את הסלוגן - "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי..." וקחו את פורים כהזדמנות לבחון את מדד האושר והשמחה - מה מסתתר מאחורי המסכה. ג. תוצאה - מתובנות לפעולות: אם קשה להגיע לבד לתובנות ו/או לדעת איך להתקדם משם לפעולות, יעוץ אישי ממוקד, של 6 מפגשים בפדה, יכול לסייע בקידום צמיחה חדשה לקראת האביב - פורים הוא הזמן למדד השמחה ולהתחלת ניקיון לקראת פסח.

גופמן עסק במצבים חברתיים בסיסיים. הוא איתר תופעה מעניינת, שמסבירה מדוע, המילים שקר וקשר מורכבים מאותן האותיות. כשאדם נמצא בחברה, הוא מנסה להרשים בהופעתו ולהציג את עצמו באור שתואם את צרכיו, ולפיכך הוא עוטה מסיכות ומסירן בהתאם למצב. לפי גופמן, כל העולם במה וכל אחד שחקן ראשי בהצגה שלו. יש מי שמושך בחוטים ואנו שחקנים בהצגה אחת גדולה שיש לה במאי ראשי מאוד מוכשר, גם אם לא תמיד מובן. כך או כך, מסתבר שהאמת לא ניצבת תמיד בראש סדרי העדיפויות ואנשים רבים מעדיפים יחסים על-פני ערך האמת. אנשים משקרים שקרים לבנים כל הזמן, ובמקרים רבים זו דווקא ערובה לרגישות חברית ובריאות נפשית. למשל, כשאדם בא לבקר חבר חולה במחלה סופנית, לא סביר שיאמר לו "מה קורה, גוססים?" אלה סביר יותר שיומר משהו בסגנון - "יהיה טוב". כפי שאמר פרויד, להביט במציאות כפי שהיא זו חלופה לא כל-כך נעימה. ואכן, נמצא כי רק 2% מהאוכלוסיה רואים את המציאות כהוויתה, בלי ליפותה. אותם 2% מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים על סעיף דיכאון... זו הסיבה אומר ד"ר מרדלר, פסיכולוג קליני, שהחשיבה המיסטית תופסת כה חזק - היא מאפשרת לשמן את היכולת שלנו לשאת מציאות בלתי נסבלת. שהרי מהי האמת? ראשי תיבות של אירוע, מחשבות ותוצאות. כלומר, כל אירוע מוטה לפרשנות סובייקטיבית שלנו והשלכותיה. כך שאין אמת ברורה ואחידה.

א. שקרים ביחסי שוויון: כגון זוגיות. ראשית, חשוב לציין שכשקשר מספיק חזק, הוא יתגבר על הכל - גם על גילוי של שקר במערכת היחסים. בנוסף, כדאי לדעת שיתכן שלכל אחד מבני הזוג, משקל שונה לערך האמת והכנות לעומת ערכים וצרכים אחרים כגון אלה שציינו מקודם (הפחתת חרדה, מניעת קונפליקטים וכו'). מעבר לכך, בזוגיות קיים מרכיב נוסף, והוא רכיב האיזון בין הנפרדות לבין ה-יחד. מצאו במחקרים שככל שזוגות יותר סמביוטיים, כלומר התלותיות והלחץ לעשות הכל ביחד חזק מאוד, הנטייה לשקר עולה, מתוך צורך של לפחות אחד מהשניים לשמור חלקים לעצמו. לכן, אפשרו לעצמכם כזוג, לגיטימציה לנפרדות בתוך הקשר, כדי שלא צריך יהיה ליצרה דרך שקרים. פורים זו הזדמנות למשחק תפקידים, בה כל אחד משחק את השני ומציג את צרכיו ורצונותיו כפתיח לדיאלוג בנושא. ב. שקרים ביחסי היררכיה וסמכות: מדוע ילדים משקרים להורים? מבחינה התפתחותית לשקר יכולות להיות שתי מטרות משלימות:

• הרגעת חרדה מפני ההורה היודע כל וכל יכול: ילדים נוטים לערוך הכללת יתר, מכך שההורה יודע הרבה תחומים לכך שהוא יכול לדעת גם מה שלא הייתי רוצה שידע. דרך השקר הילד מגלה שההורה אינו בעל יכולת כוחות מאגיים של קריאת מחשבות.

• חיזוק הנפרדות: הילד עובר תהליך התפתחותי מחוויה סמביוטית שלו ושל ההורים כישות אחת, לחוויית נפרדות ועצמאות. השקר מאפשר לו לבנות פרטיות ושליטה על עולם משלו תוך שליטה על רמת המידע הנגישה להוריו.

אז מה עושים, אם תפסתם את הילד משקר?

א. אירוע: לקיחת האירוע בפרופורציה תוך הימנעות משיפוט מהיר ומחמיר. חשוב לדעת שהצורך של ילד לשקר, הוא צורך התפתחותי, ואינו מרמז על נטייה לשקרנות. אין ילד רע, יש ילד שרע לו - כך שיש להסתכל על השקר, בלי ליחס לילד כוונות זדון של תחמנות, רמאות או מניפולציה, אלה כקושי, ש-מענה נכון לגביו יכול לקדם צרכי התפתחות בריאים. לדוגמא, ילד שנשאל האם עשה שיעורים והוא משקר שכן, יתכן שהדבר נובע מתחושת אשמה על כך שעוד לא עשה שיעורים. קשה לו ליצר דיאלוג סביב הנושא, של "לא עשיתי" או "לא מתחשק לי לעשות" או שאין לו גמישות ל"אעשה אחר-כך". ב. מחשבה: בירור מקור הקושי שגורם לילד לשקר במקום לתקשר בקשר; הנחת המוצא היא, שאם הילד נמנע מלומר לי משהו, יתכן שלא חש בנוח לומר את האמת ועלינו לבחון את הסיבה; האם לילד צורך ההתפתחותי בנפרדות וחוויית ההורה כבן אדם אנושי שלא יודע הכל, מתוך הרצון להרגיש טוב יותר עם הטעויות שלו (הילד) לגבי עצמו? או שמה יש לו קשיי תקשורת ופתיחות בקשר כגון: קושי להיות אסרטיבי, מתוך חוויה של שחור-לבן - שילד טוב שעושה מה שאומרים לו וילד רע עושה מה שרוצה. אם כך, זה הזמן ללמד אותו שיכול להיות גם ילד טוב שעושה מה שרוצה - באמצעות מיומנויות דיאלוג, אסרטיביות ומו"מ לגישור על הפער בין מה שהוא רוצה לבין מה שרוצים שיעשה. ג. תוצאה: עריכת דיאלוג עם הילד, תוך מינוף אי אמירת האמת, לקידום היחסים והקניית מיומנויות תקשורת משופרות; "מה חשבת שהיה קורה אם היית אומר לי את זה?" / "האם פחדת או לא רצית להגיד לי את זה"? - בשאלות אלה נותנים לילד סוג של לגיטימציה, שבכך שכשלא אמר את האמת - זה לא הופך אותו לשקרן, אלה קשור למשהו ביחסים בינינו, ושניתן לדבר על כך. חשוב שהמוזיקה תהיה מאפשרת, ולא נוקשה. לתת הערכה חיובית על עצם השיחה, כמו - "זה מאוד משמח אותי שיכולים לשבת ולדבר וככה יותר לומד להכיר אותך ונותן לי הרגשה טובה". לברר עם הילד מה יאפשר לו להרגיש פתוח יותר לשתף בהמשך, ולתת לגיטימציה לכך שאם יפלט לו שקר גם אחרי שיחה זו, שהדלת תמיד פתוחה לדבר על זה אחר-כך.

למעשה, כל האמיתות שלנו בחיינו, כוללות מסכות מסוגים שונים, וזאת בכדי לתת מענה למספר צרכים פסיכולוגיים: א. הפחתת חרדה: דוגמה מחיי המשפחה. כשילד נופל ומקבל מכה, אמו אומרת "בוא חמוד, אתן לך נשיקה וזה יעבור", לא משום שזו האמת, כמו משום שזו הפרשנות שתקל על חרדתו במצב זה. ב. עירור אהדה והימנעות מקונפליקטים: לעיתים אנו מעדיפים להסוות את האמת למען השקט כמו בבדיחה, בה שני ילדים ששאלו את סבא - מאיפה באים ילדים לעולם. הסבא ענה - מהחסידה. התלחששו הילדים ביניהם "מה אתה אומר - שנגלה לו את האמת או שכבר ימות ככה?" ג. השגת מטרות כשאנו מעמדת חולשה ונזקקים למניפולציות ככוח עזר: תינוק לומד שהוריו באים כשהוא בוכה. אם הוא לא יצליח לגייס תשומת לב בדרכים אחרות, יאחז בכך גם להמשך. גם בארגונים, אנו רואים מנהיגים, למשל בתקופות קשות, מעודדים ומשרים חזון על כלל הארגון, בכדי להפחית חרדה ולרתום את כולם למאמץ המשותף והרבה פעמים פעולה זו עשויה לצלוח בגדר נבואה המגשימה עצמה. לא תמיד נכון לומר הכל, כדי להימנע מקונפליקט שלא יוביל לתוצאות בונות ולעיתים יש גם צורך במניפולציה בכדי לקדם מטרות (טכניקה המכונה "עמימות ניהולית"). כך שלמסכות ולשקרים יש ערך, בהתנהלות חברתית וארגונית אפקטיבית. אך חשוב לדעת לא לעבור את הגבול - גם ביחסים עם אחרים, וגם ובעיקר ביחסים של אדם עם עצמו.