גנבו להם את הילדות

חווינו כתבה מצמררת בערוץ 2 - מיכאל באלק, שחווה ילדות קשה, הביא לנו במצלמתו את עולמם האפל של ילדי פרו. הכתבה עוררה בי תחושות קשות. מדובר בילדים שאבדו את טהרת ילדותם, ואת החברה שתתמוך בהם ותגן עליהם מאלימות. צפינו בסצנות מחרידות. חלקנו קפץ לחדר ילדיו, כיסה אותם בחום, והודה לאל שאינם שייכים לקטגוריה זו. מראות אלה קשים וצובטים בלב, אבל איש מאיתנו לא קרא את דו"ח העוני הבינלאומי, המציג את ישראל כבעלת שיעור העוני הגבוה במערב! הדו"ח עורר תגובות סוערות, עקב המיתון המנבא ששיעור העוני יעלה. בדו"ח, המבוסס על מחקר של ארגון OECD, נטען כי שיעור העוני בישראל יותר מכפול משיעורו בגוש המדיניות התעשייתיות החברות בארגון, וכי 24.5% מהאזרחים בישראל חיים מתחת לקו העוני. שיעור העוני בישראל גבוה יותר אפילו מאשר בטורקיה ובמקסיקו. בישראל יותר מ5% מהילדים נושרים מהלימודים בגלל מצב העוני המחפיר, וילדים בגילאי 13-18 עוזבים את ספסל הלימודים לא בגלל הישגיהם הדלים אלא בגלל המצב הכלכלי של הוריהם. למרות זאת, ישראל נחשבת למדינה שיש בה קצת חמלה. מוסדות הביטוח הלאומי מתריעים, והמדינה מנסה לתת לפעמים קצת טעימות לאנשים האומללים האלה. הרבה ילדים בישראל מוזנחים על-ידי המוסדות האחראים לכך, מופקרים, וחסרים להם דברים נחוצים לגילם. חלקים מהם לא יודעים מה זה מחשב, חלקים מהם סובלים מקור בגלל שאין להם חשמל בבית, חלקים מהם נוטים להתאבד בגלל המצב הקשה, חלקים מהם מנוצלים מינית ומופעלת עליהם אלימות. המצב הקשה ביותר הוא בקרב ילדי השכנים הפלסטינים. העוני שם נהפך לחלק מהחיים, וקשה להם להיפרד ממנו. רוב הילדים הפלסטיניים איבדו את ילדותם מזמן, בגלל אי-התייחסות הרשות הפלסטינית אליהם. חלק מהם חי כמו ילדי פרו במזבלות המתנחלים. אינני מפנה את האשמה על ישראל. אדרבא, מדינת ישראל מזרימה כספים לרשות הפלסטינית, והרשות מנצלת זאת כנראה לכוחות הביטחון שלה, ומותירה את הילדים האלה לשחות בביצות של מזבלות המתנחלים. ראינו כתבות מהצד הישראלי שכל העולם הערבי ראה, ואף מדינה לא הנידה עפעף ולא התייחסה - הן שקועות בתחרות ביניהן מי תבנה מגדל גבוה יותר, בשעה שילד פלסטיני נובר במזבלות או אוסף שאריות ירקות. הבטן שלו ריקה, אבל הדימוי העצמי שלו חזק ומלא תקווה שאולי יום יבוא ומצבו ישתפר. אבל באופק עדיין הכל אפור. על מדינת ישראל חלה החובה להתריע. כמו שהיא דואגת למחיקת קו העוני מקרבה, חלה עליה האחריות לעזור לילדי השכנים הפלסטינים. כי במדינת ישראל יש רבים שהרחמנות והחמלה הם חלק מהם. בלי התערבות מדינת ישראל, ילדים רבים משכנינו ימותו מרעב וממחלות, כי אין מושיע. בשעה שמדינת ישראל תתערב, יקומו לתחייה בעלי המגדלים במדינות ערב, יתחילו להתבייש, והעזרה תבוא. אינני רוצה להרגיז מישהו. כוונתי היחידה היא לעזור לילדים מופקרים אלה. למרות עיננו הרואות ואוזנינו השומעות, לא עושים מאומה לעזור להם. אולי מאמר זה יחלחל למישהו בעל תפקיד, והחמלה תגבר אצלו על ההתנשאות ואי-ההתייחסות, ויתחיל להזיז משהו. מי ייתן שבעתיד נראה כל ילד בעולם מלא שמחת חיים, וילדותו תישמר לו כנכס - כפי שדרש מאיתנו האלוהים. עולמם של ילדים אלה הוא עולמנו, וחייבים להסתכל להם בעיניים, כפי שהם מסתכלים לנו בעיניים במבט של ייאוש. מבטיהם מבקשים שנמשוך אותם לחוף מבטחים. כולנו יכולים ומוכנים. בואו נשמיע צעקה, כדי שילדים אלה ירגישו כמו ילדינו. בואו נקים ארגון למען ילדי המזרח התיכון. הם מחכים לבני אנוש רבים, כמוכם במיוחד, הישראלים, כדי שנכפר על חטאינו, אם יש כאלו.