סממני "האינתיפאדה הלבנה" בשטחי הגדה, אשר לבשו בימים האחרונים גם מאפיינים של אלימות בלתי מבוטלת, בליבוי ובהסתה של אבו מאזן וסלאם פיאד מחד-גיסא, ואיסמעיל הנייה מאידך-גיסא, קיבלו מנת "דלק" נוספת, לנוכח החלטת ממשלת ישראל בעניין אתרי המורשת.
כאשר השטח "נפיץ" ממילא, די בניצוץ כדי להצית תבערה, בפרט כאשר ההנהגה המקומית משווה לסוגיית אתרי המורשת, בדגש על קבר רחל ומערת המכפלה, ממד דתי-לאומני. כך למשל גורס ראש ממשלת חמאס ברצועה, כי מהלכיה של ישראל הם בבחינת סיפוח בפועל של מקומות קדושים לאיסלאם, בעוד אבו מאזן מזהיר כי ההכרזה הישראלית היא "התגרות מסוכנת שעלולה להוביל למלחמת דת".
החלטת ממשלת ישראל בעניין שיקום אתרי המורשת היא סיבה טובה לסוג של "זקיפות קומה", הגם שלא ניתן להתעלם מן העובדה שהמהלך, הטומן בחובו בראש ובראשונה משמעות סמליות, היה גם תולדה של לחצים מן הימין הפוליטי. דווקא בשל כך, ולא פחות מכך נוכח הרגישות האינהרנטית של הסוגייה הנוגעת למקומות קדושים לכל הדתות, היה מקום לצפות לסוג של "סוף מעשה במחשבה תחילה".
התלהטות היצרים ברחוב הפלשתיני היא הוכחה מוחשית לעבודת מטה לקויה, שלא לומר מרושלת, של מקבלי ההחלטות בישראל. משום מה, מוצאות עצמן הרשויות בישראל מופתעות מפרופיל התגובה הפלשתינית, כאילו המדובר בתרחיש בלתי צפוי! באחת נשכחו אירועים קודמים שבהם נרשמה מחאה אלימה בגין מהלכים ישראלים, צודקים ככל שיהיו, בהקשר למקומות הקדושים ליהודים ולמוסלמים כאחד.
על-רקע מאפייני החובבנות של תהליך קבלת ההחלטות בישראל, היטיב לעשות נשיא המדינה מר
שמעון פרס בהדגישו (24.2.10) כי "ישראל אינה מעוניינת בעימות מלאכותי.
מדובר באי הבנה". דומה כי זוהי בהחלט אי-הבנה, שמקורה במידה לא מועטה בחוסר המודעות בצד הישראלי, לכורח בהסברת מהלכים מסוג זה האחרון לאוכלוסיה הערבית והפלשתינית, בשפתן. הזנחת ממד ההסברה בשפה הערבית היא מחדל חמור מאין כמותו, שאת מחירו טרם שילמנו במלואו.
יהא זה חיוני למקד מבט מודגש כלפי מסקנות דוח מעקב מיוחד של מבקר המדינה בסוגייה אחרונה זו (דוח שנתי 60א' ל-2009, שפורסם בחודש ינואר 2010), אשר נקט במילים כדורבנות ובסגנון תקיף חסר תקדים כמעט, כדי לתאר את חידלון העשייה של הרשויות בישראל בהקשר להסברה בשפה הערבית. יודגשו בהקשר זה הציטוטים הבאים:
- משרד מבקר המדינה שב ומעיר בחומרה למשרד ראש הממשלה ולמשרד החוץ על מחדל לאומי רב-שנים בתחום ההסברה לקהלי היעד דוברי השפה הערבית. כשל מערכתי זה הומחש ביתר שאת גם בתקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה", במהלכו ובעקבותיו.
- לדעת משרד מבקר המדינה, לא ניתן להשלים עם המצב שנוצר כמתואר לעיל, שבו אין מענה להסברת תמונת המצב ועמדותיה של המדינה לקהלי היעד בשפה הערבית בחזית התקשורתית-הסברתית, זאת בשונה מהחלטות הממשלה.
- משרד מבקר המדינה מצביע על כך, שההסברה היא מהמרכיבים המרכזיים במאמץ הלאומי בעת חירום להשגת התכלית האסטרטגית המדינית-ביטחונית. להסברה הממלכתית בערבית ולאמצעי השידור הממלכתיים בשפה זו משקל חשוב ביותר לעניין זה, ונוכח חיוניותם ראוי לייחד להם פתרונות ייעודיים לעת חירום, ללא התניה בפתרונות הכוללים של רשות השידור.
- על הממשלה - באמצעות המשרדים המופקדים על כך, כל אחד בתחומו, ובראשם משרד ראש הממשלה שבמסגרתו מטה ההסברה הלאומי, ומשרד ההסברה והתפוצות - לפעול להפסקת הסחבת הבלתי נסבלת בכל הנוגע לשיפור ההכרחי של השידור בשפה הערבית הן לעולם הערבי, הן לתושבי רצועת עזה ואיו"ש והן לדוברי השפה הערבית בישראל.
- לסיכום פרק זה בנושא אמצעי השידור בערבית של מדינת ישראל מעיר משרד מבקר המדינה על המחדל המתמשך בכל הקשור לשידורי המדינה בשפה הערבית לתושבים הפלשתינים ברצועת עזה ובאיו"ש וכן לתושבי מדינות ערב השכנות ולכלל העולם הערבי. קהלי היעד החשובים הללו חשופים לחלוטין בחזית ההסברה לתעמולה מתמשכת של שידורי התחנות הערביות במרחב כולו, שעה שמדינת ישראל אינה פועלת למעשה בחזית קריטית זו באמצעות השידור הממלכתי בשפה הערבית בטלוויזיה וברדיו. גם ערביי ישראל חשופים לתעמולה מוכוונת אנטי-ישראלית בשידורי רשתות טלוויזיה ערביות בלוויין, ובראשן תחנת "אלג'זירה", כמו גם לשידורי החמאס וחיזבאללה. ביטוי חריף לכך הומחש גם במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה ובעקבותיו. חיוני אפוא, שהממשלה באמצעות המשרדים המופקדים על הנושא, כל אחד בתחומו, ובראשם משרד ראש הממשלה, שבמסגרתו מטה ההסברה הלאומי, ומשרד ההסברה והתפוצות, יפעלו להפסקת הסחבת הבלתי נסבלת בכל הנוגע לשיפור ההכרחי של השידור בשפה הערבית הן לעולם הערבי, הן לתושבי רצועת עזה ואיו"ש והן לדוברי השפה הערבית בישראל.
הח"מ ממליץ כי ביקורת המבקר לא תעלה אבק במגירות משרדי הממשלה "כי בנפשנו הדבר". ההכרה כי המדובר במחדל ברמה הלאומית לכל דבר ועניין היא "כתב אישום" לא פשוט ואסור לנקוט כאן גישה של "ראש קטן". הח"מ ממשיך להציף נושא זה השכם והערב, ובדרכו של קאטו הזקן (בשערי רומי העתיקה), אין כל כוונה להרפות מן הדבר, עד אשר תינקט פעולה ראויה ומחייבת.
