לקראת פורים החליט מלך הצפרדעים על מירוץ צפרדעים, מירוץ ראלי מיומן / שהפרס עליו כמובן: אזני המן. / אגב, זה ידוע לכל מומחה לצפרדעים / שצפרדעים אוהבים אזני המן, והם מצפים לו כמאכל טעים.
בשלולית ליד שושן הבירה / עמדה שורת צפרדעים כבירה. / הכרוז שרק במשרוקית וציווה עליהם בקול גדול / לטפס בגבעה עד הפסגה והדגל הכחול. / הצפרדעים הזדחלו בקפיצה לאט לאט / וזכו ללגלוג של מבט ועוד מבט. / הלגלוג הלך וגבר שוב ושוב: / "תפסיקו לטפס, זה לא חשוב". / וגם לעגו ואמרו בביזוי: / "תפסיקו לעלות כי אין לכם סיכוי!!!" / וכך מרגע לרגע פרשו צפרדע אחר צפרדע במבט נכלם / וכתבי הספורט סיקרו זאת לכל העם.
הצחקוקים נמשכו ללא הפוגה / ונותרו רק מעט צפרדעים שהמשיכו לטפס לפסגה. / עדיין נמשכו הקולות פעם אחר פעם: / אין טעם לעלות! אין טעם! אין טעם!
שושן הבירה כולה רעשה / כשנותרו במרוץ רק חמישה / כל העיתונאים המשיכו לסקר את המרוץ הצמוד / ומפעם לפעם עוד צפרדע פרשה מהקרב האבוד. / הציבור המשיך ללעוג לצפרדעים הקופצות וזוחלות: / די לעלות, די לעלות, די לעלות...
הצחקוקים והלעג עשו את פעולתם במעלה הגבעה / וכך פרשו מן המירוץ עוד ארבעה / נותרה רק צפרדע אחת שנראתה נחושה / צפצפה על כולם והמשיכה בלי בושה.
אין לך סיכוי להגיע לפסגה / צעקו לה כולם ללא הפוגה.
לא תצליחי לעולם! / צעקו לה הכעסנים בקול נזעם.
אך היא המשיכה לקפוץ ולזחול ולאכול עפר / ולטפס בשקט במעלה ההר.
כשהגיעה הצפרדע המזיעה אל הדגל הכחול / שרק הכרוז והכריז שנשלם המירוץ הגדול. / מיד הגיע ראש העיר שושן / עם אוזני המן בידו, והוא מצפצף ברעשן / כדי להכתיר את הצפרדע הזוכה: / היא קיבלה כמובן יופי של מסכה / וגם כפי שהובטח בפרסום בכל שושן / היא קיבלה יופי של אזני המן.
ואז כשהעיתונאי שאל אותה שאלה עיקשת / איך היא המשיכה לעלות נגד כל הסיכויים, ממש שאלה מתבקשת / התברר אז לכולם שהיא פשוט...חרשת!!!
