על פניו, מקריאת המגילה נראה שמדובר בגזרי עיתון של אותה תקופה. המגילה מצטיירת כאלבום ובו כתבות שמישהו גזר ושמר במשך תקופה של עשר שנים, כאשר רק מהחיבור בין הקטעים מתחברים הקרעים לכדי סיפור שלם. אפשר לחזק את הצגת הדברים האלו בעובדה ששם ה' אינו מופיע במגילה ולו פעם אחת. לכאורה יש כאן צירוף מקרים היסטורי, שאילמלא היה מחבר המגילה מחבר ביניהם, בכלל לא היינו נותנים את ליבנו לקשר בינם ובין הצלת עם ישראל.
אלא שאין מדובר בצירוף מקרים. המדרש אומר "אסתר - סוף הנסים". יש כאן היפוך בהנהגת ה' את העולם. אם עד עכשיו הייתה הנהגתו בנגלה, היה דיבור כמעט רציף של הקב"ה עם הנבראים, כשבכל מהלך ומהלך הם מצליחים לראות את טביעות אצבעותיו של הקב"ה בהיסטוריה. אין הכוונה רק להתערבות גלויה ושינוי מעשה בראשית כמו קריעת ים סוף, או התגלות ה' במעמד הר סיני. אלא גם בניצחונותיו הצבאיים של דוד המלך, הוא מודה לקב"ה "המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה", הוא חש בליווי הצמוד והגלוי של הקב"ה הנמשך בכל תקופת בית ראשון. עם יציאת עם ישראל לגלות, הפסיקה ההנהגה הגלויה של הקב"ה והמשיכה בצורה סמויה. על השאלה, היכן רמוז מעשה אסתר בתורה, עונה התלמוד: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא", סיפור מגילת אסתר הוא פתיחתו של שלב חדש בהיסטוריה בה הקב"ה שומר על עם ישראל, בצורה נסתרת.
אבל חכמי ישראל (אנשי הכנסת הגדולה), הם אלו שהיו מסוגלים למצוא את התערבותו של הקב"ה גם כשהוא פועל בסתר. הם אלו שמסוגלים היו "לקרוא את העיתון" ולחבר מעשים בודדים לרצף אחד ארוך, שיש בו כוונת מכוון. אותם החכמים הם אלו שמדריכים אותנו לראות את השגחת ה' במהלך ההיסטוריה. הם יכולים לקחת אירוע שעל פניו נראה שולי, ולהראות כיצד הוא מתחבר לשרשרת הארוכה של הפעולות בדרך לגאולה. אותם החכמים, יכולים לראות את מעשה ה' בעולם, בפרספקטיבה של עשרות שנים, גם בתוך המאורעות עצמם.
ללא מגילת אסתר היה התנ"ך חסר. מגילת אסתר היא-היא המלמדת אותנו איך השגחת ה' מלווה אותנו תמיד, גם כשאין היא נגלית אלינו ב"זמן אמת"; אולם בפרספקטיבה של כמה שנים, נוכל לראות איך כל המאורעות מתחברים יחד אל תהליך שלם, בדרך לגאולה השלמה.
