החלטת בג"צ לפתוח את
כביש 443 לתנועת פלשתינים עוררה מהומה רבתי והתנגדות רחבה מקיר לקיר, הן בקרב כלל האוכלוסיה והן בכנסת ישראל. אף לטעמי, הביקורת במקרה זה על בג"צ הינה מוצדקת.
המדובר בהחלטה שגויה שעתידה לסכן חיי אדם, ערך קדוש שאין ראוי ממנו, בדיוק כמו שנוכחנו לדעת במהלך אינתיפאדת אל-אקצה ואף אחריה. הטלת האחריות על הצבא לאבטח את הכביש והנסיעה בו, היא נטל כבד על הצבא, שטוב היה אילו לא היה מוטל, וזאת על-אף תפקידו של הצבא במדינה דמוקרטית.
טוב ינהג בג"צ אם יפעל לריסון כוחו באופן עצמאי, ויצמצם את המטרייה המשפטית שהניח בצאת השופט
אהרן ברק ממשכן הצדק. לא הכל שפיט, ואל לו לבג"צ להתערב בעניינים שהם ענייני ביטחון גרידא.
עתה, משדברים אלה נאמרו, צריך גם לומר את זה - אל לה לכנסת ישראל לפגוע באמצעות חקיקה בסמכותו של בג"צ לבטל את חוקי הרשות המחוקקת ואת החלטות הרשות המבצעת. כן, המדובר בפגיעה בהפרדת הרשויות הנהוגה בישראל מצד בג"צ, אך עם זאת, כל עוד לא קיים בישראל בית משפט חוקתי שיכול לעשות כן, יש להשאיר את סמכותו של בג"צ לפסול חוקים.
עם כל הביקורת עליו, הרי בג"צ הוא המוסד היחיד היום, המנותק מאינטרסים זרים ומשיקולים פסולים. שופטיו אינם עומדים לבחירה מחודשת והם מנותקים מטובות הנאה למיניהן, זיקה פוליטית וכל החלטות אחרות שיש בהן כדי לפגוע בשלטון החוק ושעולה מהן טעם לפגם.
כך, החלטת בג"צ לבטל את הפרטת בתי הכלא בישראל, על-אף שניתנה באיחור משווע, הרי שהיא מוצדקת וראויה, ועומדת בפרמטרים שנקבעו בחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו ופסיקה שפירשה חוק זה.
בג"צ עומד על משמרתו כמגן זכויות האדם באשר הוא אדם, בלי קשר למין, לגזע, למוצא או לנטייה מינית, ויש רק לברך על כך. לבג"צ יש את האומץ לקבל החלטות שבית המחוקקים שלנו מפחד לקבל כתוצאה מלחצים כאלה ואחרים בציבור. לא תמיד הלחץ ראוי ונכון.
חקיקה שתגביל את סמכותו של בג"צ עלולה להצית מלחמת קודש בין שלוש הרשויות - מלחמה שיש למנוע אותה בכל מחיר. על הכנסת לכבד את בית המשפט ולהפך. זאת גם הסיבה, מדוע בג"צ צריך לפעול באופן עצמאי לריסון ולהגבלת כוחו, ולקבוע מראש מה הם התחומים בהם לא יתערב.
