העיתונאי ואיש הטלוויזיה אלי ניסן היה חבר בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית - הערוץ הראשון, בסוף שנות הששים. הוא היה מראשוני העורכים והעיתונאים בטלוויזיה, ערך והגיש כמה מתוכניות הדגל שלה. היה הכתב המדיני הראשון של הטלוויזיה, עורך "מבט", כתב פרלמנטרי, עורך ומגיש "יומן השבוע", עורך ומנחה "מוקד", עורך ומפיק "מבט שני". בשנות ה-70 היה שליח רשות השידור - כתב הטלוויזיה בוושינגטון.

פרקי חייו

אלי ניסן נולד בשנת 1934 בתל אביב, בנם של שלמה ובלהה ניסן. המשפחה התגוררה באזור רחוב בן יהודה בתל אביב. אלי למד בבית הספר לדוגמה בתל אביב. כשהיה בן 11 בשנת 1945 עבר עם משפחתו להתגורר בטבריה שם למד בבית הספר המקצועי עמל בעיר. הוריו הם ילידי טבריה. אביו שלמה היה פועל בנאי ב"סולל ובונה" והשתתף בבניית רבים ממחנות הצבא הבריטי בארץ. ניסן התגייס בסוף שנת 1951 לצה"ל לחיל-הים והיה איש צוות פריגטה. במסגרת שירותו הצבאי השתתף זמן קצר לאחר מלחמת סיני - מבצע קדש במבצע צבאי בו הקיפה הפריגטה חיל-הים ק-30 את יבשת אפריקה וחזרה לארץ במסע שייט שנמשך כשלושה חודשים. לאחר שירותו הצבאי שימש מדריך-מחנך בפנימיית ביה"ס החקלאי בנחלת יהודה, וכן למד בסמינר למורים ולמדריכים של "עליית הנוער" בירושלים.

החל דרכו העיתונאית בעיתונות המודפסת

את דרכו בעיתונות החל ב-1957 בעיתונות המודפסת ככתב עיתון "למרחב" בנגב (סופר "למרחב" בנגב). משנת 1958 עד שנת 1960 היה כתב "למרחב" בירושלים. באוגוסט 1960 עבר ניסן לעבוד בעיתון דבר. תחילה היה כתב עירוני-כללי של "דבר" בירושלים וב-1963 מונה לכתב המדיני של העיתון. בין השאר סיקר את משפט אייכמן מתחילתו ועד סופו, את סיפור פרשת "עסק הביש" (1961 - 1965) וכן וליווה כעיתונאי וסיקר את מסעותיו של ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול בארה"ב במאי 1964 וכן את ביקורו של אשכול ב-8 מדינות אפריקה ב-1966. במהלך 1964, לצד עבודתו ככתב מדיני בעיתון "דבר", סיקר את ישיבות הכנסת למהדורות החדשות של קול ישראל. בסוף שנת 1966 נטל חופשה מעיתון "דבר" כדי לשמש דובר במשרד הביטחון. למעשה היה דוברו של ראש הממשלה לוי אשכול. הימים ימי תקופת "ההמתנה "ומלחמת ששת הימים, תקופה עמוסת אירועים ביטחוניים ומדיניים. אלי ניסן היה לא פעם ב"סוד העניינים" של הצמרת הביטחונית והמדינית בארץ. באוגוסט 1967 פרש ניסן מתפקידו בדוברות משרד הביטחון ושב לעבודתו ככתב העיתון "דבר".