האשמותיו של בנימין נתניהו נגד בכירי הפרקליטות והמשטרה על-רקע אירועי אום אל-חיראן התבססו על "תכתובות דואר אלקטרוני שהודלפו והוצאו מהקשרן". כך אומר (יום ג', 26.7.22) המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, ניל הנדל - בפסק דין המתפרסם יום לאחר שסגן מנהל מח"ש דאז, משה סעדה, שב בתקשורת על אותן טענות שכבר נדחו בידי נציב הביקורת על הפרקליטות דאז, דוד רוזן. בכך מאמץ בג"ץ את קביעתו של רוזן. הרקע הוא אירועי הריסת הכפר הבדואי הבלתי-מוכר אום אל-חיראן שבנגב, בינואר 2017. שוטרים שאבטחו את ההריסה הרגו ביריות את תושב הכפר, יעקוב אבו-אלקיעאן, לאחר שהלה דרס למוות את השוטר רס"ב ארז לוי והם חשדו שמדובר בפיגוע. המפכ"ל דאז, רוני אלשיך, מיהר להכריז שמדובר בפיגוע - עוד לפני שמח"ש החלה בחקירת האירוע. עם סיום החקירה נמצא, כי לא ניתן לקבוע במידה גבוהה של ודאות האם היה מדובר בדריסה מכוונת או בתאונה, ולפיכך לא הועמדו לדין השוטרים המעורבים. סעדה, אשר לא התמנה לראש מח"ש וניהל מעקב משפטי קשה נגד בכירי המשטרה והפרקליטות, התייחס באותם הליכים בין היתר לחקירת האירוע אותה ניהל. הוא טען, בעתירה לבג"ץ שהגיש בנובמבר 2020, כי אלשיך הפעיל עליו לחצים והחקירה אף שובשה, ובהקשר זה שלח אלשיך לעוזרו את המסרון "תיכנס בסעדה" (שבטעות נשלח לסעדה עצמו). לדבריו, העוזר אף טען כלפיו, כי אינו פטריוט וכי הוא פוגע במשטרה. על-רקע אירועים אלו, טען סעדה, זימן היועץ המשפטי דאז, אביחי מנדלבליט, בפברואר 2017 ישיבה בלשכתו, ובמפתיע הוזמן אליה גם אלשיך. לטענת סעדה, לפני הישיבה פנה מנדלבליט לראש מח"ש דאז, אורי כרמל, וביקש ממנו "לגלות סבלנות והבנה נוכח רגישות התקופה, והיה ברור שהכוונה היא לחקירות ראש הממשלה". במקום שהישיבה תדון בהתנהלותו של אלשיך, באיומים כלפי ראשי מח"ש ובשיבוש החקירה - ממשיך סעדה - דרש אלשיך ממנדלבליט ופרקליט המדינה דאז, שי ניצן, לשנות מיידית את מבנה מח"ש (וזאת בעודנו בעל עניין בתוצאות חקירת אום אל-חיראן). מנדלבליט וניצן שוב לא גיבו את מח"ש אלא את אלשיך, ו"המסר שהתקבל היה חד וברור: יחסי פרקליטות-משטרה קודמים, ולא יינתן גיבוי למח"ש".

"ברור לחלוטין שאין כל קשר"

סעדה הוסיף: "באותה תקופה היו היחסים בין אלשיך לניצן ומנדלבליט רגישים. הימים היו ימי השיא של חקירות ראש הממשלה. שיתוף הפעולה שנדרש מצד כלל הגורמים על-מנת לקדם את חקירות ראש הממשלה - שעמדו בין התקשורת ובעין הסערה הציבורית והביקורת הפוליטית הקשה - היה חיוני לכלל גופי אכיפת הדין. לפיכך, לאלשיך היה מעמד חזק מהרגיל בקרב בכירי פרקליטות המדינה". עתירתו של סעדה לא נדונה לגופה משום שהתייתרה ואין הכרעה שיפוטית בטענותיו. רוזן מתח ביקורת קשה על התנהלות מח"ש בנושא אום אל-חיראן, אך דחה את טענותיו של סעדה בדבר שיקולים זרים. הוא קבע: "התכתובות אינן מלמדות על קשר בין ההחלטות שהתקבלו ו/או המחלוקות המקצועיות - שנתעוררו בפרשה בין מח"ש לפרקליט המדינה דאז - לענייניו של ראש הממשלה או לאופן ניהול תיקי חקירותיו... בכל מקרה ברור לחלוטין, כי אין כל קשר בין חילופי הדברים הנ"ל לתיקי ראש הממשלה, וממילא לא להכרעה כלשהי בנוגע לאותם תיקים". בג"ץ מצטט קביעה זו כחלק מפסק דינו. הדברים נאמרו בהחלטת בג"ץ לדחות עתירה שהגישו שני אנשי משטרה, ששמותיהם נאסרו בפרסום, נגד החלטתו של רוזן, אשר התקבלה לאחר ששב ובדק את הפרשה לבקשתו של שר המשפטים דאז, אבי ניסנקורן, בעקבות האשמותיו של נתניהו שהסתמכו על אותן טענות. השניים - מי שהייתה הגורם הרפואי הבכיר בשטח ואחד השוטרים שירו לעבר אבו-אלקיעאן - טענו שרוזן לא היה מוסמך לברר את תלונתו של ניסנקורן ויצאו נגד קטעים מתמציתה, כפי שפורסמו בידי משרד המשפטים. רוזן הסכים תוך כדי בירור העתירה למחוק כמה משפטים מן התמצית והיא הוסרה מאתר הנציבות. הנדל והשופטים יוסף אלרון ויצחק עמית קבעו, כי רוזן פעל במסגרת סמכותו וכי לא היה פסול בפרסום עיקרי החלטתו.