כך או אחרת, נוכחותו של האלוהים מאחורי הקלעים בולטת היטב, ואת שרשרת צירופי המקרים ניתן לייחס להשגחה העליונה. גם הצומות והתעניות מרמזים על כך ונחשבים למעשים דתיים מובהקים.
הפסוק שכמעט חושף את הימצאותו הנוכחת-נסתרת של האלוהים, קובע כי "אם החרש תחרישי בעיר הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". נראה שאותו "מקום אחר" מכוון במפורש לריבונו של עולם. כך, מכל מקום, מעידים דורשי הרשומות, בהצביעם על כך ש"המקום" הוא כינויים של חז"ל לאלוהים.
האר"י סבור שהשם המפורש רמוז במגילה באופן נסתר, כפי שהוא מופיע בפסוק: "יבוא המלך והמן היום", כאשר צירוף האות הראשונה של כל אחת מארבע המלים האלה ("יהוה") חושף את כינויו המפורש והאסור בהיגוי של אלוהים.
לעומתו מדגיש הרב יואל בן נון, שדווקא חסרונו של אלוהים במגילה מלמד אותנו שבכל זאת הוא מצוי בכל מקום. בכך מתבטאת לדעתו גם חשיבותה המיוחדת של המגילה: בלעדיה הרי ניתן היה לחשוב שאלוהים פועל רק כשהוא גלוי, בעוד שמהמגילה מתברר, במפורש, שהוא מצוי גם במקום נסתר.
