"אִמָּא'לֶה!" קוֹרֵא שַׁחַר בְּבֶהָלָה
כְּשֶׁפַּרְצוּף שֶׁל אַרְיֵה מֵצִיץ לְתוֹךְ הָעֲגָלָה,
סַבְתָּא מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ: "אַל תִּדְאַג,
זֶהוּ רַק יֶלֶד שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לִכְבוֹד הֶחָג..."
פִּתְאוֹם הִגִּיעָה נְמֵרָה, רָקְעָה בְּרַגְלָהּ
וְחָטְפָה לְזֹהַר אֶת כּוֹבַע הַלֵּיצָן שֶׁלָּהּ.
אִמָּא שֶׁל זֹהַר נִבְהֲלָה:
"לָמָּה הִיא לָקְחָה? זֶה לֹא שֶׁלָּהּ."
סַבְתָּא נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ וְאָמְרָה:
"כִּי יֵשׁ כָּל מִינֵי יְלָדִים
וְכָל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים.
יֵשׁ רְגוּעִים וְיֵשׁ פְּרָאִים,
וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם סְתָם שׁוֹבָבִים."
הַנְּמֵרָה אָז צָחֲקָה: "חָה-חָה-חָה..."
וְהֵסִירָה מֵעַל פָּנֶיהָ אֶת הַמַּסֵּכָה.
כְּשֶׁזֹּהַר רָאֲתָה אוֹתָהּ, הִיא שָׂמְחָה וְצָהֲלָה -
הֲרֵי זֹאת גִּילִי מֵהַגַּן שֶׁלָּהּ!
גַּם קוֹפִיפוֹ הִתְפּוֹצֵץ מִצְּחוֹק.
"דַּי, דַּי," הוּא קָרָא, "לְכוּ מִפֹּה רָחוֹק,
מַסְפִּיק עִם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַשִּׁגּוּעִים
וְכָל הָרַעֲשָׁנִים וְהַצַּעֲצוּעִים -
אַתֶּם כְּבָר מַחְרִישִׁים לִי אֶת הָאָזְנַיִם..."
אָמַר וְאָטַם אֶת אָזְנָיו בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם.
"לְכוּ לְהַרְעִישׁ לַפִּיל וְלַפִּילָה
וְלָשִׁיר לַזֶּבְּרָה עַל הַפִּיגָ'מָה שֶׁלָּהּ!"
