ביום שישי, ה-27 לפברואר 2010, משכה את עיני רשימה קטנה שפורסמה בשולי עמוד פנימי של עיתון
ידיעות אחרונות. הרשימה, מפרי עטו של איתמר אייכנר וכותרתה "בפרלמנט האירופי תקפו דוח גולדסטון". לרגע, חשבתי לעלעל הלאה, כי נדמה היה שישראל היא שהותקפה בעקבות דוח גולדסטון - אירוע שגרתי נטול עניין, שהורגלנו בו ואין בכך חדש - אך כפי שקורה מדי פעם, המוח פקד על העין לחזור ולקרוא את הכותרת ואז גם ראיתי מעליה שתי מילים ממוסגרות באדום - "בזכות ליברמן".
לא יכול להיות, חשבתי לעצמי, משהו פה לא הגיוני והמשכתי בקריאה. והנה, מספר לנו אייכנר כי 19 דוברים חברי הפרלמנט האירופי(מתוך 35 סך הכל) תקפו בחריפות את אמינותו של הדוח ויצאו להגנת ישראל על זכותה להילחם בטרור(!).
המשכתי לקרוא בתחושה שנפלה כאן טעות בהבנת הנקרא או תקלה בדיווח, ואז היכה בי הכתוב בעוצמה גדולה יותר. "קדמה לדיון", ממשיך אייכנר בסיפור שלא יאמן. "שיחת תדרוך שקיים שלשום בבריסל שר החוץ
אביגדור ליברמן (כך במקור, אביגדור ליברמן), עם קבוצה של חברי פרלמנט אירופים. ליברמן חילק להם את מסמכי ההסברה של משרד החוץ והסביר להם לעומק מדוע הדוח מוטה ומסוכן". וכאן מגיע הנוק-אאוט שאייכנר משגר לסנטרו של הקורא: "דבריו [של ליברמן] הותירו רושם רב על הדוברים, שנמנו עם כל הסיעות בפרלמנט, לרבות הסוציאליסטים והירוקים שבדרך כלל מבקרים את ישראל".
וכדי להמחיש מה זה וידוא הריגה שאייכנר מבצע בקורא שמוטל מרוסק על הקרשים, הוא מסיים בפסקה הבאה: "הדיון בפרלמנט עסק במועצת האו"מ לזכויות אדם שמינתה את ועדת גולדסטון ובדוח עצמו. חברי הפרלמנט תקפו בחריפות את המועצה ואת ההרכב שלה, הכולל מדינות כמו סודאן, קובה ופקיסטן. הם תקפו את הפוליטיזציה ואת העיסוק האובססיבי בגינוי ישראל, כאילו אין בעיות של זכויות אדם בכל העולם".
וכדי לזרות מלח על פצעי הקורא המדמם, מצטט אייכנר את ליברמן לסיום: "לישראל יש באירופה ידידים לא מעטים, ומחובתנו להשקיע בקשר איתם", ומוסיף: "הדיון הזה והעבודה שנעשתה לקראתו הם חלק מגיבוש ה'רוב המוסרי' בעולם נגד הצביעות של דוח גולדסטון ושל תומכיו".
'הלו', מצאתי את עצמי ממלמל, 'זה ליברמן...?, זה הפרלמנט האירופי...? אולי המאמר נכתב ברוח חג הפורים שחל עלינו לטובה...? אולי הם קראו את
המאמר שלי ב-News1?' אך לא כן. אלו עובדות המדברות בעד עצמן. עובדות פשוטות המעידות כאלף עדים כי מה שנעשה, או יותר נכון מה שלא נעשה בהקשר להסברה של ישראל, מהווה מחדל ארוך, מתמשך ובלתי נסבל.
עובדה שאם מגישים לאירופים עובדות כהווייתן הם מסוגלים להבין, להפנים ולנהוג בהגינות וביושר. ועל כך צריך לתת קרדיט מלא לאביגדור ליברמן. כן, אותו ליברמן שמשתלח בנשיא מצרים, שמורה על הושבתו הנמוכה של השגריר הטורקי, עשה את מה שראש ממשלתו אינו יודע לעשות - הפיק לקחים.
בניגוד לסינדרום המנהרות והמערות שנתניהו נשאב לתוכן, שלא בטובתו ובטח שלא בטובתנו, עצר ליברמן, לקח אוויר וחשב. וכשהסיק את המסקנה המתבקשת, השקיע בעבודה נבונה ומקצועית, ואת התוצאה קצרנו בפרלמנט האירופי. מה זה אומר על עשרות שנים של הסברה ישראלית באירופה? זה אומר אחת מהשתיים: או שהדיפלומטים שלנו אינם מתאימים לתפקידם הממלכתי; או שלא הצליחו להוציא את האצבע ממקום מסוים, לשנס מותניים ולעבוד. שתי האפשרויות רעות.
ומילה אחת לתקשורת: ידיעה צנועה בידיעות אחרונות ודממת אלחוט ודפוס במרבית האמצעים הן תעודת עניות לתקשורת הישראלית.
אני יודע שקשה להגיד מילה טובה על ליברמן, אבל כשיש לכך סיבה (ויש סיבה) - אז צריך, ובגדול. אז בשם כולם - כל הכבוד לך שר החוץ אביגדור ליברמן.
