חקירה קצרה ולא מעמיקה באינטרנט תעיד כי אל-מבחוח הוא לא הטרוריסט הראשון שפעל בדובאי. מייסד תוכנית הגרעין הפקיסטני, עבדול קארים קאן, הודה בפומבי שבאמצעות חברה המבוססת בדובאי הצליח לספק טכנולגיה גרעינית לקוריאה הצפונית, ללוב ולאירן. מחמוד אל באראדי, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, אף הודה שאיחוד הנסיכויות הערביות הינו בין 20 המדינות הבולטות בשוק השחור של ציוד גרעיני. בנוסף, לפי כתבה של מגזין בלומברג, דובאי משמשת כדלת האחורית, הן בהעברות כספים והן במשלוחי סחורות של אירן למערב. חלק מהסחורות כולל, לפי דברי ארה"ב, חלקי חילוף למטוסים ושבבי מחשב שיכולים לשמש לצרכים צבאיים ולתוכנית הגרעין האירנית.
בנוסף, דובאי עצמה הייתה בסיס מרכזי לפיגועי 11 בספטמבר. דוח אמריקני משנת 2004, של הוועדה שחקרה את פעולות הטרור של 11 בספטמבר, מעיד כי 11 מהמחבלים הסעודים הגיעו לארה"ב דרך שדה התעופה בדובאי. בנוסף, מנהלו הפיננסי של
אוסאמה בן-לאדן, מוסטפה אחמד אל-אישוואי, קיבל כספים מבנקים בדובאי יומיים לפני ה-11 בספטמבר. מארוואן אל-שחי, אחד החוטפים של 11 בספטמבר, קיבל 100,000 דולר דרך בנקים באיחוד הנסיכויות הערביות. באופן כלללי, חצי מתוך 250,000 הדולרים שבוזבזו על תכנון פיגועי 11 בספטמבר הועברו לפעילי אל-קאעידה דרך בנקים בדובאי. כסף של אל-קאעידה בדובאי גם קושר להתקפות על השגרירויות האמריקניות בדובאי ובתנזניה.
אל-מבחוח הינו הוכחה נוספת שדובאי נותנת חופש למחבלים לפעול מתחומה. ישראל יכולה לנצל את פרשת אל-מבחוח על-מנת להביא לתודעה של הקהילה הבינלאומית את תפקידה המרכזי של דובאי כעיר מקלט וכמרכז מסחרי למחבלים, ובכך להפעיל לחץ על דובאי לשנות את התנהגותה.
אז מה כבר יכול הציבור הישראלי לעשות? הרבה! תחקירנים בתקשורת הישראלית צריכים לבדוק האם קיימים קשרים בין חמאס או ארגוני טרור אחרים לדובאי. הציבור הישראלי עצמו גם יכול להצטרף למאבק ולעזור, למשל, על-ידי פתיחת קבוצות "פייסבוק" הקוראות לממשלת דובאי למנוע מטרוריסטים לעשות עסקים בדובאי, להעביר ציוד דרך שטחה, ולהשתמש במוסדותיה הפיננסים על-מנת להעביר כספים לצורך מימון פעולות טרור. במקרה הגרוע, אולי לא נעצור את פעילות הטרור בדובאי, אבל נגרום לרשויות בדובאי להבין שיותר משתלם להן להשתיק את הפרשה, אחרת הן אלו שיצטרכו לספק הסברים.
