לפי פרסומים בעיתונות
1 אמר שר החוץ הסורי וואליד מועלם בפגישה שנערכה לפני כמה שבועות עם קבוצה בריטית, כי
"בשביל שיהיה שלום, ישראל צריכה להכיר בכך שסוריה זכאית לכל סנטימטר בגולן. אנו רוצים לדבר, אבל אדמתנו היא קדושה וזה עניין של כבוד". בהמשך הוא התייחס למתווה של נסיגה מרמת הגולן במקביל לשלבים של נורמליזציה עם ישראל ואמר:
"ניתן לבצע את המהלך בשלבים, תוך נקיטת צעדים לנורמליזציה במקביל - הכרזה על סיום מצב המלחמה בתום נסיגה ממחצית השטח, פתיחת משרד אינטרסים ישראלי בשגרירות האמריקנית בדמשק עם פינוי שלושה רבעים משטח הגולן ופתיחת שגרירויות הדדית עם השלמת הנסיגה". על יחסי ארצו עם אירן וחיזבאללה והסיוע לחמאס ולחיזבאללה הוא אמר:
"אותן סוגיות מפתח יסוכמו רק בתום הנסיגה".
מהאופן בו הוצגו הדברים אפשר היה לכאורה להבין שהמדובר בגישה סורית חדשה למשא-ומתן עם ישראל, ושסוריה מוכנה לתהליך הדרגתי עם ישראל שיכלול הסכמות על הסדרי ביניים ויישומם לפני הגעה להסדר הסופי שיכלול פינוי כל רמת הגולן. לכאורה, יכול הדבר להתאים לתפישתם של אלה בממשל הישראלי שאינם רוצים בנסיגה מלאה מרמת הגולן, ובוודאי לא לפני שיתקיים תהליך ארוך של בניית אמון בין שני הצדדים. לפי תפישה זו, עדיף לחתור להסכם אי-לוחמה בין שני הצדדים תמורת נסיגה מחלק מרמת הגולן, במקום הסכם שלום מלא שהתמורה לו היא נסיגה מלאה.
עיון מדוקדק בנוסח הדברים, ובייחוד הקשר שבין האמירה הראשונה, לפיה ישראל צריכה להתחייב לנסיגה מכל רמת הגולן, והדברים שנאמרו בהמשך, מלמד שלפרשנות זו אין כנראה בסיס והעמדות שהוצגו על-ידי שר החוץ הסורי תואמות לחלוטין את העמדות המסורתיות של סוריה באשר להסכם עם ישראל. נראה, כי שר החוץ הסורי מועלם, לא התייחס לשלבים שונים במשא-ומתן אלא לשלבי הביצוע של ההסכם לאחר חתימה על הסכם שלום סופי בין המדינות, שבמסגרתו תסכים ישראל לנסיגה מכל השטח שנכבש ב-1967.
כבר בשלבי המשא-ומתן הקודמים הסכימה סוריה לכך שהביצוע של הנסיגה מרמת הגולן יהיה הדרגתי ויתפרס על פני מספר שנים. פרק הזמן שהוזכר בהקשר זה היה שנתיים וחצי. בדבריו לקבוצה הבריטית, מועלם הציע שגם הנורמליזציה תהיה בשלבים ולא יחכו לסיום הנסיגה עד שיתחילו בנורמליזציה. גם זאת אינה בשורה מעודדת במיוחד משום שהיא משקפת בעיקר חוסר אמון סורי בישראל. אם ישראל הסכימה כבר לנסיגה מלאה מרמת הגולן ונחתם הסכם מלא, אין סיבה שלא לקיים יחסי שלום מלאים ולעכב את חילופי השגרירויות, אלא אם כן סוריה אינה מאמינה שישראל תעמוד בהתחייבויותיה.
גם הדרך שבה שר החוץ הסורי מתייחס לנורמליזציה אינה מעודדת, משום שהוא נותן לה פרשנות צרה ומתייחס רק לקיומם של יחסים דיפלומטיים. גם בכך אין חידוש רב, ובמהלך המשא-ומתן הייתה בשלב מסוים נכונות להיכנס לדיון על תכנים נוספים לנורמליזציה.
כך גם בהתייחסותו של שר החוץ הסורי לסוגיית היחסים עם אירן, חיזבאללה וחמאס. הוא מציע שהדיון עליהם יתקיים לאחר חתימת ההסכם ונסיגה מלאה מהגולן. בכך הוא מתעלם משינוי מהותי שחל בצד הישראלי. המוטיבציה העיקרית הקיימת כיום בצד הישראלי להיכנס למשא-ומתן עם סוריה ולהגיע להסכם, היא תולדה של השאיפה להוציא את סוריה מהציר של אירן, חיזבאללה וחמאס, ולנתק את הקשרים המזיקים של סוריה עם גורמים אלו. ישראל לא תחתום על הסכם אם היא לא תהיה משוכנעת שזו תהיה תוצאתו. מצד שני, גם בהיבט המשפטי-פורמאלי, לא יעלה על הדעת שייחתם הסכם שלום בין שתי המדינות שלא יאסור על כל אחת מהן לקיים שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני עם גורמים עוינים לצד השני.
אין להסיק מהסתייגויות אלו באשר לפרשנויות אפשריות של דבריו של שר החוץ הסורי, שאין חשיבות לאמירותיו. ראשית, הן משקפות רצון סורי עיקבי לחדש את המשא-ומתן עם ישראל ולהגיע להסכם שלום עם ישראל בתנאי שההסכם יכלול נסיגה מלאה מרמת הגולן. המנהיגות הסורית חוזרת על כך בכל מפגש עם אישים זרים וגם בפומבי. שנית, דברים אלו משקפים במידה רבה נכונות סורית לדבוק בהבנות אליהן הגיעו שני הצדדים במהלך שלבי המשא-ומתן הקודמים. מועלם, שהיה אישית שותף למשא-ומתן משלביו הראשונים, מכיר היטב הבנות אלו. לא בטוח שצוותי המשא-ומתן הישראלים, המתחלפים תדיר במעבר מממשלה לממשלה, מכירים הבנות אלו באותה מידה.
