בפרשתנו, ויקהל-פקודי, באה לידי ביטוי גישה חיובית לכשרון אמנותי ויכולת מקצועית, כפי שהתגלמו בדמויותיהם של בצלאל ואהליאב. בעולם האמנות ניתן לחלק את האמנים לכאלה הפועלים על-פי חוקים קבועים ומקובלים של אסתטיקה ויופי, כגון התאמת צבעים, פרופורציות וכיו"ב; ואחרים, שיצירתם היא חופשית וספונטאנית ונובעת מעולמם הפנימי.
על בצלאל נאמר:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה
וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה
וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת
וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת
וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ...
כלומר, בצלאל ניחן בתכונות על-טבעיות, כישרונו וכישוריו של בצלאל היו אלוקיים ולא טבעיים. על כך אומר הרמב"ן שתופעת בצלאל הייתה תופעה פלאית, כי הרי במצרים הם עסקו בעבודת פרך, ולא הייתה להם אפשרות ללמוד מלאכת מחשבת של צורפות וכולי; ולא זו בלבד, מוסיף הרמב"ן, אלא שהוא היה בקי בכל האמנויות, והרי אף בין אלה שלומדים מחכמים "לא יימצא בקי בכל האמנויות כולם". גם האבן עזרא מדגיש עובדה זו, באומרו כי "בצלאל היה מלא כל חכמה, בחשבון ומידות וערכים ומלאכת שמים [אסטרונומיה] וחכמת התולדות [טבע] וסוד הנשמה [פסיכולוגיה?] והיה לו יתרון על כל אנשי דורו שהיה יודע כל מלאכה,
כי רבים הם חכמי-הלב שלא יידעו אפילו מלאכה אחת...".
בצלאל ניחן גם בתכונה מיוחדת במינה - "להורות". אור החיים מפרש שההוראה היא תכונה נעלה המבטאת נדיבות, משום שיש מי שחוכמתו רבה ואולם הוא שומר אותה לעצמו ואינו רוצה, או שאינו מסוגל להעבירה לאחרים. בצלאל ואהליאב היו מוכנים ללמד מכישוריהם גם לאחרים, ועל כן ניתן לומר שהם ניחנו בנדיבות. אותה נדיבות שהייתה גם בבסיס התרומות למשכן: "מאת כל איש אשר יִדְבֶנוּ לבו תקחו את תרומתי".
לעומת ייחוסו הנכבד של בצלאל, שבא ממשפחה מיוחסת, שותפו למלאכה, אהליאב בן אחיסמך, בא ממשפחה "אנונימית" שלא השתייכה לאליטה. ואף בכך ראו חכמינו, ורש"י בעקבותיהם, מסר גדול, שכן כישוריו המיוחדים של אהליאב גרמו לכך שיזכה בתפקידו, ומכאן לומדים שרק כישורים הם שצריכים לקבוע את כשירותו של אדם לתפקיד בלא קשר למוצאו המשפחתי, לשיוכו החברתי או למעמדו הכלכלי.
על בצלאל לא נאמר שהיה חרש או חושב. נאמר רק שה' מילא אותו רוח אלוהים בחוכמה ובתבונה ובדעת. על אהליאב לא נאמר שה' נתן לו חוכמה, אלא שהיה חרש וחושב. ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש.
כפי הנראה, חלוקת העבודה בין שני ראשי האדריכלים והמהנדסים של המשכן הייתה כזאת: בצלאל היה איש הרוח, המעוף והרעיון; ואהליאב היה איש המעשה, המופקד על יישום הרעיונות בעולם העשייה.
ורק השילוב של שניהם, שילוב של ידע נרכש וידע שאדם ניחן בו באופן אלוהי - יכול להצליח. והשילוב של שניהם, הוא השילוב המנצח של עם ישראל. השילוב בין הפשוט למורכב, בין הניסי והפלאי למעשה היומיומי. השילוב הדו-קוטבי הזה, שמסמל את עם ישראל, על כל גווניו. רק כאשר השילוב הזה פועל ביחד, תוך תיאום ושיתוף, רק אז עם ישראל יצליח לבנות את בית השכינה.
