"איך ייתכן שכאשר ערבים עושים פעולות כאלו הם נחשבים בעיניכם לטרוריסטים, וכשיהודים עושים פעולות כאלו הם גיבורים?", התריס בלעג ח"כ
טלב אלסאנע, שהורחק מאולם המליאה עם עמיתו ח"כ
אחמד טיבי, לאחר שהפריעו בקריאות ביניים בלתי פוסקות, לטקס לזכרם של עולי הגרדום, שהתקיים בכנסת (מתוך "ישראל היום", 10.3.10).
שאלתו הפרובוקטיבית של ח"כ אלסאנע, המייצגת את הפלשתינים, ולמרבית הכאב גם יהודים אזרחי ישראל, כמו נפתלי רז, במאמרו שהתפרסם כאן תחת הכותרת:
"'עולי הגרדום' שלנו", שהשווה אותם למרואן ברגותי ולעמיתיו הרוצחים.
עצם ההשוואה בין עולי הגרדום, לבין הרוצחים מפוצצי האוטובוסים, מוכיחה בפעם המי יודע כמה, את עומק התהום בין הציונים אזרחי ישראל, לבין הפלשתינים, המכהנים כח"כים בבית הנבחרים שלנו. לפי אותו היגיון, הפרטיזנים היוגוסלבים, שלחמו נגד הנאצים שכבשו את ארצם, הם סתם טרוריסטים, ולא לוחמים עזי נפש לסילוקו של הצבא הגרמני שכבש את ארצם.
לוחמי המחתרות, בהם עולי הגרדום, לחמו נגד צבא של האימפריה הבריטית שכבש את ארץ ישראל, ארצו של העם היהודי, ממנה גורש לפני כאלפיים שנה.
הח"כים הפלשתינים רואים את צה"ל כצבא אימפריאלי כובש: ביפו, בחיפה ובעכו, כמו במזרח ירושלים, בשכם ובחברון. ראוי להזכיר לאלו הנוטים לשכוח, כי טבח יהודים התחיל עשרות שנים לפני קום המדינה, ועשרות שנים לפני הקמתו של "צבא הכיבוש" צה"ל.
זוהי הטרגדיה של הסכסוך, כזאת היא התהום הפעורה בין היהודים לפלשתינים - תהום, שלפחות בדורנו, איננה ניתנת לגישור.
