צה"ל בכלל, וחיל האוויר בפרט, הם הרבה יותר "צבא התקפה לישראל" מאשר "צבא הגנה לישראל"... אך השתנו פני המלחמה.
מדינות ערב וארגוני הטרור, במאמציהם למצוא פיתרון "עוקף חיל האוויר", גילו את ה"בטן הרכה" של מדינת ישראל - תקיפת העורף באמצעות נשק בליסטי, החל מטווחים של 2-1 ק"מ (פצמ"רים על יישובי "עוטף עזה") ועד כ-2,000 ק"מ (טילי שיהאב 4/3 מכיוון אירן). לא ניתן עוד להתעלם מהצורך בהגנה מסיבית של העורף בכל מתאר של קונפליקט עתידי.
חווינו, ואנו ממשיכים וחווים זאת, החל משנות ה-80' ועד היום. האיום הבליסטי, מכל הטווחים, הפך לאיום אסטרטגי, עד כדי קיומי, על מדינת ישראל, ועוד לא חווינו את יכולתו של איום זה כנשק מדויק, כנשק הנושא ראשים לא קונבנציונאלים.
כמעט מבלי שנשים לב - אויבינו הצליחו להעביר את המלחמה לשטח ישראל. בזאת נשמטה התשתית מתחת לאחד מהאלמנטים העיקריים של דוקטרינת הביטחון של מדינת ישראל - העברת הלחימה לשטח האויב.
נפתחה נגדנו חזית חדשה. זה כבר לא בתחומם של פיקוד דרום או צפון. זה לא באחריותו (המלאה, לפחות) של חיל האוויר, חיל הים או חיל המודיעין. זה גם לא בתחומו של פיקוד העורף, שהוא מעין הרחבה של הג"א בלבד.
זהו מרחב לחימה חדש שאף אחד אינו אחראי לו באורח פיקודי ישיר. רבים עוסקים באיום ובאמצעים לנטרלו, אך לדעתי - מדינת ישראל בכלל, וצה"ל בפרט, עדיין לא החלו אפילו להפנים את חומרת הבעיה והדרך לטפל בה.
מגוון אמצעי הנגד גדול ביותר - החל מהסכמי שלום כוללים, דרך סיכולים ממוקדים של מנהיגי הטרור, של חוליות הירי, ועד להתחפרותה של כל המדינה מתחת לאדמה.
תיאור קצר של המצב האבסורדי בו אנו נמצאים כיום: אם מטוס מיג 29 סורי יבצע "בז" נמוך מעל ירושלים, האינטרקום של מפקד חיל האוויר לא יפסיק לצלצל; אם תחדור סירת מחבלים לחוף עתלית - זה יהיה גם "גורלו" של האינטרקום שעל שולחנו של מפקד חיל הים; קטיושה בנהריה, קסאם בשדרות או פצצות מרגמה על נחל עוז - אין אף גוף אחראי להשמדתם באוויר, שום אינטרקום אינו מצלצל.
לעומת זאת - אם טיל סקאד ינחת ברמת דוד או בחדרה - האינטרקום על שולחנו של מפקד חיל האוויר יצלצל גם יצלצל. הן הופקדו בידיו טילי החץ שייעודם, בין השאר, השמדת טילי הסקאד בעת מעופם.
נובע מכך שהמשימה המבצעית שהוטלה על חיל האוויר היא להשמיד בעת המעוף אך ורק את אותם איומים שאיתם טיל החץ הנוכחי יכול להתמודד, ותו לא (יכולותיה של מערכת "כיפת ברזל" עדיין רחוקות משילוב מבצעי כל שהוא).
מפא"ת אינו גוף לוחם
עד כה לא הוטלה על חיל האוויר (או כל גוף מבצעי אחר בצה"ל) המשימה הרחבה יותר של הגנת העורף בפני כל איום בליסטי באמצעות השמדתו באוויר, כאשר משפחת האיומים מתחילה, כאמור, בפגזי מרגמה מטווחים קצרים ביותר, ונגמרת במשפחת הטילים המשוגרים מטווחים של 1,500 ק"מ ומעלה.
יתרה מזאת, למיטב ידיעתי אף לא הוגדר בצה"ל צורך מבצעי כולל, ודרישה מבצעית בעקבותיו, להשמדת כל האיומים הבליסטיים בעת מעופם. מפא"ת הוא הגוף היחיד העוסק בזאת. מעצם היותו גוף מטה יש לו אין סוף סמכות אך למעשה אפס אחריות.
נשמע קיצוני? הבה נבחן את התוצאה: מפא"ת עוסק בפועל (חוזה חתום) בהגנה מפני טילים ורקטות קצרי טווח החל מאמצע 1996. חלפו כ-14 שנים וכ-400 מיליון דולר (הוצאה משותפת של ממשל ארה"ב ומדינת ישראל). כל זאת למען הגנת העורף הישראלי מפני קטיושות ודומיהן. מהי התוצאה עד כה? מאומה, מלבד הגדרות שהולכות ומשתנות לבקרים של תפקידה ויכולותיה של מערכת "כיפת ברזל". האינטרקום על שולחנו של ראש מפא"ת לא מצלצל כאשר שדרות, נחל עוז וכרם שלום "חוטפים" את המנה היומית שלהם...
הכוונה שלי אינה לבקר את מפא"ת. נהפוך הוא: מגיעות לגוף זה כל המחמאות על כי לפחות הם עוסקים בכך, גם באמצעות מנהלת "חומה". אך מפא"ת אינו גוף לוחם, שיכול לקבל על עצמו את האחריות למשימה כולה - מפיתוח, דרך הצטיידות ועד לתפעול המבצעי.
בחינה אמיתית תראה שאין אף אלוף בצה"ל לו ישנה אחריות פיקודית, אשר שש לקבל את המשימה על עצמו. מטוסים, טנקים, תותחים, צוללות וכל אמצעי מוכר אחר כל כך יותר קרובים לליבם וכל כך יותר קל לעסוק בהם, בכל ההיבטים. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה את ה"לוקסוס" הזה.
יש כיום משפחה שלמה של פיתרונות טכנולוגיים שניתנים ליישום, ללא צורך בפריצה טכנולוגית משמעותית. מרביתם עדיין בשלבי פיתוח כאלה או אחרים. זאת, החל מהשכבות השונות של טילים נגד טילים (כיפת ברזל, שרביט קסמים, PAC-3, חץ-2 ופיתוחיו, טילי "אגיס") וכלה במערכות המבוססות על טכנולוגיית לייזר רב עוצמה (נאוטילוס, סקייגארד, סקייגארד מוטס ו-ABL).
אין בצה"ל אף גוף מבצעי או חיל, עליו הוטלה כל המשימה - החל ממיפוי האיומים, מיפוי הטכנולוגיות הישימות להלחם בהם והתמהיל הנכון ביניהן, דרך תורת ההפעלה, ההצטיידות, המשך הפיתוח ועד הלחימה בפועל...ועד לקבלת האחריות להצלחתה המבצעית של המשימה...
מפא"ת הוא גוף מטה שיכול וצריך להתייחס לטכנולוגיה, אך כאמור אנשי מפא"ת אינם ה"לקוח" הסופי. הם לא לוחצים על ההדק. הם לא פרושים בשטח. הם לא אחראים לכל הצלחה או כישלון.
כדי להתמודד עם בעיה מבצעית בעלת אופי דומה הקימו האמריקנים כבר לפני עשרות שנים פיקוד מיוחד, ה-SMDC (Strategic Missiles Defense Command).
