חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 שולל מערבים את האפשרות לקבל תעודת זהות ישראלית על סמך נישואין לאזרח מדינת ישראל. הגורם לחקיקת התיקון הוא מעיקרו ביטחוני: ריבוי האירועים של מעורבות ערבים בעלי תעודת זהות ישראלית במעשי טרור ורצח. הנפגעים העיקריים מן החוק הם ערבים המתגוררים מערבית לירדן בתחומי ארץ ישראל, הנישאים לערבים אזרחי ישראל ומבקשים ליהנות מזכויות המוקנות בחוק לאזרח ישראלי.
חברי הכנסת ונציגים אחרים של ה"ימין" מתנגדים לביטול התיקון, אשר יביא להשבת המצב החוקי אשר איפשר כבר לכ-150 אלף ערבים להשיג אזרחות ישראלית. נציגו המובהק של ה"ימין" מסביר, כי אותו ערבי מעכו המבקש לקיים מצוות פרו ורבו יכול לעבור לג'נין, במקום להביא את אשתו הרעננה מג'נין לעכו. לעומתו דורשים חברי כנסת ונציגים של ה"שמאל" את השבת המצב לקדמותו - וזאת בשם זכויות האדם, כמובן, בניגוד לגזענות של ה"ימין".
על צביעות השמאל, הדוגל במדינה יהודית מצד אחד אך שולל את ההגנה עליה מצד שני, אין להכביר מילים, אבל צביעות הימין ראויה לבחינה נוספת. אם ג'נין ועכו חד הן מבחינת ה"ימין", מה זה משנה אם ערבייה מג'נין נישאת לערבי מעכו ויולדת שבעה? הרי גם עכו וגם ג'נין מצויות מערבית לירדן, בתחומי ארץ ישראל לכל דבר ועניין. ובמה שונה הלגיטימיות של אותו ערבי מעכו מן הלגיטימיות של אותה ערבייה מג'נין? האם יש משמעות בעיני ה"ימין" לעובדה שהאחד נולד מערבית לקו הירוק והשנייה - מזרחית לו? גם הטיעון הביטחוני, בהקשר זה, מופרך מיסודו: האם ערבי המסַכֵּן את יהודֵי האזור שממערב לקו הירוק מסוכן יותר מערבי המסַכֵּן את יהודי האזור שממזרח לקו הירוק?
מתברר שכן. הימין הדוגל בארץ ישראל השלמה מחלק את הארץ לפי הקו הירוק: לערבי שבצד האחד שלו יש זכויות אזרח, ולזה שבצידו השני - אין. למי שכבר קיבל תעודה כחולה מגיעים ביטוח לאומי וביטוח בריאות, ואילו השני, שלא הצליח לקבל תעודה כחולה, אינו זכאי לכל אלה. ערבי גי'האדיסט מערבית לקו הירוק הוא בוגד, ואילו ערבי ג'יהאדיסט מזרחית לקו הירוק הוא לוחם. ערבייה היולדת שבעה אזרחים בבקה אל-גרבייה היא לגיטימית ואילו צאצאיה של בת-דודתה מבקה א-שרקייה אינם אזרחים לגיטימיים.
לו היה ה"ימין" נאמן לעקרונותיו, היה אומר באופן גלוי שדינם של ערביי ארץ ישראל משני צדדיו של הקו הירוק - חד הוא. הם חלק מן העם הערבי הגדול, שאינו מקבל את זכותו של העם היהודי למדינה ריבונית משלו ונלחם בעצם קיומה בכל האמצעים, אשר היעיל ביותר שבהם הוא פלישה.
ואם כך הוא הדבר, הרי שכל ערביי ארץ ישראל הם בבחינת פולשים לתחום היהודי, ולמעמדם החוקי - אזרחים או תושבים - אין דבר וחצי דבר עם הלגיטימיות הלאומית של היותם כאן. היות שהתעודה הכחולה אינה מקנה לערבי כל נאמנות למדינת היהודים, לא חשוב כלל אם התיקון לחוק יבוטל או לא. מבחינת כותב שורות אלה - שיושמט, כי על השינוי החוקתי לבוא במקום אחר: בהצמדת האזרחות לנאמנות למדינה היהודית, לא באופן הצהרתי, אלא באופן מעשי.
300 אלף מבין העולים מבריה"מ לשעבר אינם יהודים. לא מעט מעולי אתיופיה גילו את יהדותם בסמוך לגילוי האפשרות לצאת מאפריקה הנחשלת ולזכות בחיים במדינת רווחה מודרנית. אבל מן הרגע שהם פה, רובם ככולם משייכים עצמם לעם היהודי ותורמים את חלקם לשגשוג המדינה היהודית, על-אף הקשיים הנערמים בפניהם. לעומתם, מרבית ערביי הארץ משייכים עצמם בכל התוקף, הגאווה והזעם לעם הערבי הגדול, ועושים כל שביכולתם לקעקע את המדינה היהודית - אם בפלישה, אם בטרור, אם בשימוש לרעה במערכות הצדק והמשפט, אם בהפצת אנטישמיות בכל מקום על פני הכדור, אם בהזדהות עם ארגוני ג'יהאד ואם בפיגועים של משאית-רוצחת-מכונית. תעודת הזהות שנופקה על-ידי מדינת היהודים אינה אלא חלק מן המלחמה שאוסרים עליה. היא טכסיס, תחבולה, הסוואה, אמצעי לחימה, ותו לא.
סביר להניח כי בג"צ, האמון על ערכי זכויות האדם יותר מאשר על ערכי ארץ ישראל, עם ישראל וריבונות ישראל, יבטל את התיקון, ומאות אלפי ערבים יזכו לכל הזכויות המוקנות לאזרחים. האוצר עלול לקרוס, הכנסת עלולה להפוך לסניף של ארגון המדינות המוסלמיות, ובסופו של דבר עלולה להתחולל פה מהדורה שנייה של מלחמת השחרור - מהדורה עקובה מדם, שבסופה רק אחד הצדדים ייצא ממנה חי על אדמת ארץ ישראל.
מי שמבקש למנוע את שפיכות הדמים הזו, שיפסיק את הצביעות. מי שחושב שיוכל לחיות תחת שלטון ערבי על תקן של בן חסות (ד'ימי), שיזכור את גורל הקהילות היהודיות בעירק, סוריה, מצרים וחברון. כיום אין קהילות אלה אלא אוסף של זכרונות. ומי שסבור כי כל זה אינו אלא הגזמה, שיספור כמה תושבים יהודים מתגוררים ברהט או בתל-שבע.
