אנחנו בירושלים גם בלעדיכם

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להביא בפני הכנסת קודם כל עובדות, רובן אולי כולן ידועות לחברי הכנסת, לפחות הירושלמים שבהם, אבל ייתכן שאינן ידועות לרבים בארצנו ולרבים עוד יותר בעולם כולו:

• 1. רמת-שלמה קרויה על שם הרב שלמה זלמן אויערבך;

• 2. השכונה החלה להיבנות לפני 10 שנים;

• 3. כבר היום יש בשכונה זו כ-20,000 תושבים;

• 4. מיקומה מצפון להר-חוצבים, מדרום לפסגת-זאב, מזרחית לרמות-אלון, מערבית לגבעת פרנץ', הידועה אצלנו בשם הגבעה-הצרפתית. פרנץ' היה קצין בריטי במלחמת העולם הראשונה, והשתבש השם. במילים אחרות, יש שכונות שנבנו עוד מזרחית לה, ויש שכונות שנבנו עוד צפונית לה. והיא בלב שכונות יהודיות אחרות,

• 5. עובדה שאולי איננה ידועה לרבים אפילו בבית הזה. לפני כשנתיים, בעת חפירה לבניית בית-ספר, נחשפה ברמת-שלמה מחצבה קדומה, יוצאת מן הכלל, שטחה כחמישה דונם. נחצבו בה אבנים באורך חמישה-שישה מטרים, עד שמונה מטרים. כל אחד מאתנו יכול לנחש - על-פי גודל האבנים והמיקום של רמת-שלמה ביחס למקומות אחרים עתירי מפעלי בנייה בירושלים - לנחש למה שימשו אבנים אלה. נתגלו במחצבה הזאת שרידים מהמאה הראשונה לספירה;

• 6. ביום ד', 10 בחודש מרס, אישרה הוועדה המחוזית במחוז ירושלים להפקדה להתנגדויות תוכנית להרחבת שכונת רמת-שלמה ב-1,600 דירות, הידועות בז'רגון אצלנו, משום מה, כיחידות דיור.

אבקש להביא בפני החברים את השלבים השונים של אישור תוכנית בנייה בוועדה המחוזית, עדיין על-פי הכללים הנוהגים היום, אולי ישתנו לאחר חודשים אחדים כאשר נביא חקיקה חדשה בפני הכנסת:

• שלב א' - הגשת בקשה ובדיקתה;

• ב' - החלטה בוועדת התכנון המקומית;

• ג' - דיוני הפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. דיוני ההפקדה לתוכנית זאת של 1,600 דירות ברמת-שלמה, בלב שכונות יהודיות אחרות, החלה כבר ב-2006;

• שלב ד' - זה השלב שבו אנחנו עומדים עתה, החלטה על הפקדת התוכנית להתנגדויות;

• ה' - הגשת התנגדויות;

• ו' - דיון בהתנגדויות;

• ז' - החלטה;

• ח' - הוצאת היתר בנייה

• ט' - תחילת הבנייה.

• י' - ממשלות ישראל בונות בירושלים, מעבר לקו שביתת הנשק מ-1949, החל מ-1968, מזרחית לו, צפונית לו ודרומית לו. זה החל בכנסת השישית, עד היום בכנסת השמונה-עשרה, בזמן כהונתן של 13 כנסות. זה החל מהממשלה השלוש-עשרה, בראשותו של לוי אשכול, ראש הממשלה המצוין, החכם, עז הרוח, שלצערי לא תמיד ניתן לו אשראי כפי שהיה ראוי במקומותינו, מסיבות שאולי ניתן לנחש אותן, לא להצדיק אותן. החל מהממשלה השלוש-עשרה ועד היום, הממשלה השלושים-ושתיים, 20 ממשלות בישראל בונות בחלקים האלה של ירושלים, והתוצאה היא - אני מונה מצפון דרומה: נווה-יעקב, פסגת-זאב, רמות-אלון - על שם יגאל אלון, סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול בשנת 68' - הגבעה-הצרפתית, רמת-אשכול, תלפיות מזרח, גילה, הר-חומה. כפי שאמר ראש הממשלה מעל הדוכן הזה לפני שעה קלה, כמחצית מתושביה היהודים של ירושלים גרים בשכונות אלה.

זה נכון ששני המציעים, ואמר זאת בפירוש חבר הכנסת בר-און, הביעו צער על המצב. כשאני שומע את הרדיו וקורא את העיתונות בימים האחרונים, צר לי לומר שיש לא מעטים בין חברי האופוזיציה שכמעט אומרים, וזה מה שאני מצליח לשמוע מבין המילים: "זה משבר קיווינו לו, נגילה ונשמחה בו". אין שמחה כשמחה לאיד. אנחנו מבקשים מכם, חבריי באופוזיציה, ביחוד בקדימה, מדי פעם בשנה האחרונה לתת כתף, לעמוד ביחד. זה לא פשוט. אני חושב שהבקשה הזאת נובעת מ-14, והוסיף חבר הכנסת בר-און, מ-15 העובדות שהבאתי. כל פעם אנחנו שומעים מכם שבתנאים אחרים, לו נהגתם ככה, לו נהגנו ככה, אולי הייתם מצטרפים. אינכם מצטרפים. אני מבקש מכם להביא בחשבון איך הדברים האלה מתפרשים מחוץ-לארץ, איך הם מתפרשים כטריז שאפשר להכניס בטענות שווא לא מבוססות, לא נכונות, מסכנות את מעמדנו. כאשר האופוזיציה, אוה, אתם אומרים, ממלאת את תפקידה, יש כל כך הרבה נושאים להצעות אי-אמון. אנא אני חושב שהדברים אינם ראויים. באופן המוזר ביותר, שמענו כולנו איך באוניברסיטת תל אביב, ביום חמישי האחרון, תשואות ומחיאות כפיים, הריעו אנשים, כאשר הם שמעו שארצות-הברית מגנה את ישראל. יושבים אנשי האקדמיה בשייח' מוניס, ועל-פי הידוע לי, אדוני היושב-ראש, מועדון הסגל של האוניברסיטה, הוא בבית השייח' הגדול, הבית הירוק, והם מריעים, כאשר הם שומעים שמגנים בנייה ברמת-שלמה בירושלים. אני לא רוצה לכנות את זאת בשם. אני מפנה אתכם, אני מבקש להפנות את חברי הכנסת, ביתר דייקנות, למכתב בעניין זה, ברוח זו, כמעט בלשון זו, שפורסם היום בעיתון הארץ על-ידי הגברת אביבה ארידור מרמת-אפעל. [לשירות מי שלא קרא את העיתון, ארידור כתבה כך: "מחיאות הכפיים שנשמעו באוניברסיטת תל אביב בעקבות דברי סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, המגנים בנייה יהודית בירושלים - מביישות את עצמנו ואת עצמאותנו. הן הראו למעשה איך יושבי שייח מוניס באטימותם מזדהים עם יושבי שייח ג'ראח, בלי להבין שהם מוחאים כפיים גם נגד התיישבותם שלהם".] לכן, אומנם פסח מתקרב, וכבר הקדימו בבחינת "מה העבודה הזאת לכם? מה עבודת ההגנה על ירושלים? מה עבודת הבנייה בירושלים?". רבותי, אני חושב שאם אתם לא תרצו לעמוד איתנו שכם אחד בפני הדברים שעומדים בפנינו עד שיתפוגגו, אנחנו בירושלים גם בלעדיכם. בכל זאת, חבר הכנסת בר-און, אתה אומנם הבעת צער על המצב, אבל אני מבקש שתשים לב, לפחות איך שאני שמעתי, איזו מידה מסוימת של הנאה אולי, חלילה, כאשר הבאת דברים של עיתונאי אמריקני שכתב עלינו אתמול דברי גסות, ואתה מביא אותם בפני הכנסת. לא טוב הדבר. אבל, מה? היות שהבאת, אביא עוד מדבריו של אותו עיתונאי לא במאמר אלא בראיון, והם אולי מסבירים במידה מסוימת או מסבירים את הבנתו את המצב. זה בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם טום ברוקואו. וכך אמר אתמול: "במזרח-התיכון אנשים יכולים לנחש את עוצמתך במרחק של מאה צעדים. הם חייבים. בדרך זו, הם שורדים. ואם אנחנו" - כלומר ארצות-הברית - "ניראה חלשים ביחס לבעלת בריתנו הקרובה ביותר באזור, יהיו לך משמעויות אזוריות". תבין את מי ציטטת - אדם שחושב שאסור לארצות-הברית להיראות חלשה כלפי בעלת בריתה היחידה באזור. נו, את זאת אפשר להבין? כפי שאי-אפשר להבין את התשואות בשייח' מוניס. אנחנו, חברי הכנסת, מבקשים ומציעים שנפעל יחד- - -על כן, גם אם תביא עוד ציטטות מאנשים שכך מסבירים את המצב, אנחנו נפעל בירושלים גם ללא עזרתכם, כי למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד ייצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער.