"חכה, וסרמן, חכה, עוד לא." לחש שאול ללוחם הסמוך אליו לאחר שזה דרך את רובה הסער ונדנד את כף רגלו בעצבנות. "יוני ובן ציון חייבים לתפוס עמדות. קח אוויר. תנשום עמוק."
הם בחנו את הנעשה ברחבת השוק שבמרכז הכפר בעיניים טרוטות. היה זה יום חורפי. לאחר שעות ארוכות של ממטרים רצופים נפער קרע בשמיכת העננים הכהה שכיסתה את השמים. קרני אור חיוורות גיששו את האדמה ספוגת הגשם וריח מתקתק של אוזון התערבב בריחות החריפים של הכפר. ביום אחר היו מנצלים בוודאי הילדים את הפוגת הגשם ויוצאים לשחק בבוץ, אך הרחובות נותרו שוממים ושקט מאיים רימז על העומד להתרחש ברחבת השוק.
זמן קצר לאחר החלשות הגשם נשמעה קריאה ממערכת הכריזה של המסגד הסמוך הקוראת לתושבים להגיע למרכז כפר. "היום ננקום במשתפי פעולה שמכרו את עמם ובגדו באללה". בצעדים כבדים ובפנים חתומות צעדו עשרות גברים ונערים בדרכי הבוץ והתרכזו ברחבה. למרות שמרביתם היו חקלאים ופועלים פשוטים דבר אחד איחד אותם יותר מהשנאה לכובש הציוני והוא התיעוב שחשו כלפי משתפי הפעולה המוכרים את בני עמם תמורת בצע כסף וטובות הנאה.
לאחר דקות אחדות הגיעו שני טנדרים לרחבה. באחד קבוצת חמושים רעולי פנים, בשני ישבו דמויות שעל ראשיהן הולבשו שקים וידיהן נקשרו מאחורי גבן. אחד הלוחמים פתח את וו הנעילה של תא המטען והדלת נשמטה מטה בחריקת צירים. בזה אחר זה נהדפו הדמויות הכפותות החוצה מהטנדר. קולות של חבטת הגופים בקרקע, המלוות באנקות כאב, הפרו את השקט המתוח ששרר ברחבת השוק. הם הועמדו בשורה ואחד מרעולי הפנים נעמד על ארגז עץ הפוך.
"אחים שלי. אללה יברך אתכם על שבאתם לצפות בסופם של בוגדים." קרא רעול הפנים לעבר הקהל, "הגיע הזמן לטהר את הבית הפלשתיני מן המושחתים הבוגדניים ומן הבוגדים המשכירים את שירותיהם לכוחות הכיבוש, אלו וגם אלו, בוגדים באללה, במולדת, בעם, בדת, במוסר, במורשת ובערכינו. דינם הוא אחד - מוות." והקהל נהם מתוך הסכמה.
מכשיר הקשר צפצף בעוצמה נמוכה. יובל הקשר השיב בשתי לחיצות שבעקבותיהן נשמע קולו של יוני.
"חמוס בעמדה, אוהד בקשר עין מלא עם שישה עשר עוינים."
"תגיד לחמוס שיינעל על זה שעומד על הארגז." הורה שאול לקשר.
בזה אחר זה הסירו רעולי הפנים את השקים מראשיהם של הכפותים. תחת השקים נגלו פניהם החבולות של שבעה גברים ושלוש נשים.
"יאללה שאול, יאללה, עוד דקה הכול ייגמר ולא יישאר לנו מה לעשות פה." לחש וסרמן.
"אנחנו לא זזים עד שנשמע מבן ציון." השיב שאול בשקט.
"תביטו טוב טוב בפניהם של הבוגדים, בני חמולת עלמושרי." המשיך וקרא רעול הפנים שעמד על הארגז וירק הצידה, "אינשאללה, הגיע הזמן לפרוע את החשבון. הגיע העת להסיר את הכתם הזה שהדביקה חמולת עלמושרי בכל העם הפלשתיני."
"הוא יורד מהארגז, חייבים לפעול עכשיו." לחש ורסמן בעצבנות.
"עוד לא. חייבים לקבל אישור מבן ציון, תמתין." אמר שאול ופנה ליובל, "תודיע לחילוץ שיהיו מוכנים לכניסה מיידית."
"חבלים, כאן פצירה, התראה לכניסה תוך פחות מחמש קטנות. אשר."
"חבלים מאשר." נשמע מבעד למכשיר הקשר, "כניסה תוך פחות מחמש קטנות. הגזרה מוכנה לזיקוקים."
"זאב בעמדה. שיגור מכוון לטנדר. צפי פגיעה בחמישה עוינים."
שאול לקח נשימה עמוקה.
"וסרמן, אל תשכח שזו משימת חילוץ." אמר, "בפקודה שלי שולפים אותם מהרחבה בחזרה לכאן עד הגעת החילוץ. ובלי שטויות." הוסיף, ווסרמן הנהן בראשו.
"תודיע לחמוס להוריד את הארגז" הורה שאול ליובל, "ואחריו שזאב יוריד את הטנדר, אבל שיחכה לחמוס, רק אחריו."
נשימותיו של שאול הלכו והתקצרו, דופק ליבו הואץ, אישוניו התרחבו. חושיו התחדדו עד כאב, שריריו נדרכו, הוא היה מוכן. רעול הפנים הבכיר שירד מהארגז שלף אקדח מחגורתו ואחז בראשו של אחד הגברים הכפותים. "שאללה ישרוף אותך בגיהנו..." צעק, אך בטרם השלים את המשפט נשמעה ירייה בודדת. ראשו של רעול הפנים נהדף לאחור וגופו קרס תחתיו. עוד לפני שהספיקו רעולי הפנים האחרים להפנים את שאירע נשמעה באוויר שריקה קצרה שבסופה פגע כדור אש בטנדר אשר הועף באוויר מעוצמת הפיצוץ. הוא התרסק על הקרקע ואיתו גופותיהם של רעולי הפנים שישבו בתוכו ונשענו עליו.
ברגעים שכאלה פעל שאול כמו על אוטומט. תגובותיו מהירות, כמתוך אינסטינקט, כאילו פועל הגוף לבדו כמכונת הרג מיומנת. הוא פרץ קדימה בליווי ארבעה לוחמים נוספים והחמישה הסתערו על כיכר השוק כששלושת המובילים יורים לעבר רעולי הפנים, שנפלו בזה אחר זה מאש הלוחמים המחופה באש צלפים, ושני הנותרים ממטירים אש מקלעים כבדה מעל ראשי הקהל שהתפזר באימה ברחובות הצדדיים. לאחר קרב מהיר חוסלו מרבית רעולי הפנים ויתרתם נמלטו מן הכיכר. במהלך חילופי האש נפצעו שלושה חטופים והיתר יצאו ללא פגע. שאול ולוחמיו אחזו בפצועים והובילו את כל החטופים אל נקודת המסתור.
כעבור רגעים אחדים של דממה מתוחה הגיחו מסמטאות הכפר שני רכבי האמר משוריינים של צוות החילוץ. בעוד הלוחמים מכניסים במהירות את החטופים לתוך הרכבים, נשמעו יריות מצידה השני של הרחבה. שאול ולוחמיו השיבו אש.
"יובל, תבקש חיפוי מסוקים" פקד שאול על הקשר ואכן, תוך פחות מדקה, נשמעה אוושת מדחפיהם של צמד מסוקי קרב שפתחו באש רתק לעבר מקורות הירי.
לאחר איסוף הלוחמים והחטופים פתחו רכבי החילוץ בדהרה בעוד שתושבי הכפר, שהספיקו להתאושש מההלם, משליכים לעברם מגגות הבתים אבנים, בלוקים, מוטות ברזל ובקבוקי תבערה. הרכבים, בלוויית המסוקים, שעטו לעבר טבעת המשוריינים הצפופה שהקיפה את הכפר כשהם מותירים אחריהם עננת אבק גדולה.
שאול התנער פתאום, כאילו התעורר מתוך חלום, כאילו התודעה והגוף שבו והתאחדו לאחד והוא חזר להיות עצמו. נשימותיו המהירות שככו, דופק הלב נרגע, אישוני העיניים חזרו לגודלם הטבעי. זה נגמר. חייליו יצאו מהמבצע בשלום. המשימה הושלמה. והוא שאף שאיפה עמוקה בסיפוק.
הרכבים עצרו סמוך למאהל הפיקוד וצוותים רפואיים מיהרו לטפל בחטופים הפצועים. אנשי שירות הביטחון, בבגדים אזרחיים, פנו אל החטופים בערבית בעוד הם משחררים את ידיהם הכפותות ואילו שאול טפח בחיבה על שכמו של הצלף שצעד לצידו.
"כרגיל, עבודה טובה יוני." אמר ומיד פנה לשאר הלוחמים, "כולכם עבדתם יפה מאד, אני גאה בכם. קחו כמה דקות להירגע. נפגש בארוחת הערב ונעבור על תחקיר המשימה."
הוא שחרר את חייליו למנוחה וידע שחרף העייפות הגדולה רמת האדרנלין הגבוהה בדמם לא תאפשר להם להירדם. הגשם חזר לרדת. שאול החיש את צעדיו לעבר מאהל הפיקוד וקפץ לשולי השביל כדי להימנע מנתזי הבוץ שהועפו מגלגלי האמבולנס שחלף על פניו. רגע לפני שנכנס למפקדה הוא שלח מבט אחרון בחטופים שצעדו לעבר מיניבוס של השב"כ כשהם אוחזים בכוסות משקה חם.
"ארליך הגדול. ברוך שובך." קרא דני המח"ט ומחא כפיים, "יוצא מן הכלל. אמרתי לחברה מהשב"כ שיש על מי לסמוך." שאול בחן את חמשת הגברים שנכחו בחדר. שלושה מהם נראו אנשי ביטחון ואילו השניים הנותרים היו בעלי חזות ערבית.
"בשנתיים האחרונות הצליח החמאס לסגור חשבון ולחסל באופן שיטתי את חמולת עלמושרי, שהייתה בעבר ממונה מטעם הרשות הפלשתינית על גביית מיסים ושמרה על קשרים טובים עם השלטון הישראלי." אמר דני משהבחין במבט ששלח שאול לעבר שני הגברים הערבים, "בהתחלה חיסלו את כל בני עלמושרי שחיו ברצועת עזה וככל שהתחזק כוחו של החמאס בגדה נחטפו עוד ועוד מבני החמולה המתגוררים ביהודה ושומרון. למעשה, היום הצלת את אחיו הקטן ואת בני משפחתו של עבדאללה עלמושרי. אני רוצה שתכיר את עבדאללה, לשעבר שר האוצר של הרשות הפלשתינית."
עבדאללה התרומם מכיסאו כשהוא נתמך במלוו הצעיר.
"אתה," פנה אל שאול בעברית, "אתה, צדיק אתה. ואללה, ככה אומרים, גומל לצדיקים! המשפחה שלי חפים מפשע ובזה שהצלת אותם אללה יגמול לך. מה השם שלך?" שאל ושאול שלח מבט בדני המח"ט שהנהן בראשו לאישור.
"שמי שאול. שאול ארליך." אמר.
עבדאללה התקרב אליו, הניח ידו על ראשו של שאול ועצם את עיניו.
"שתנוח ברכה על ראשך. אינשאללה."
