כבוד הנשיא דה סילבה והגברת דה סילבה, ברוכים הבאים לישראל וברוכים הבאים לירושלים המאוחדת, בירת ישראל, עיר-הנצח ועיר-התנ"ך. כנסת-ישראל ועם-ישראל מקדמים בברכה את פניכם.
אתה מנהיגה הנבחר של מדינה רבת-תהילה, שססגוניותה, חיוניותה והכישרונות הגדולים שבה הקנו לה אהדה חובקת-עולם.
עצם המילה "ברזיל" מהלכת קסם. היא מייצגת תרבות עשירה ומרתקת, חדוות-חיים מתפרצת ותוססת במוזיקה, בריקודים, בקרנבל, בכדורגל.
אני חייב לגלות לך סוד מדינה, שיש פה בין אזרחי ישראל, כאלה שמחזיקים בארונות שלהם חולצות צהובות, הרבה יותר ממה שאתה מסוגל לשער. אני לא רוצה ליצור תקרית דיפלומטית ולהגיד לך במה אני תומך כשיש את אותם משחקים בינלאומיים, אבל אני אתייחס בסוף דבריי לכדורגל הברזילאי.
ביקרתי בארצך בשנות ה-80, והתרשמתי עמוקות מהפוטנציאל האדיר שטמון בה. בשני העשורים שעברו מאז, העולם כולו רואה כיצד פוטנציאל זה מתממש.
תחת הנהגתך עשתה ברזיל צעדים ענקיים לביסוס מעמדה ככוח עולמי עולה. אני משוכנע שנכון לברזיל עתיד מזהיר. לא פחות מזה.
החזון שלי הוא לראות את ישראל כמעצמה כלכלית אזורית ומעצמה טכנולוגית עולמית שמעוגנת בערכיה וחייה בשלום עם שכניה. חרף הקשיים, אני מאמין שישראל בדרכה לשם. אני מאמין ששיתוף הפעולה בין ברזיל לישראל יתרום לשתי המדינות לממש את חזונן.
יש מקום לשיתוף פעולה אדיר בין מה שמתרחש אצלכם לבין מה שמתרחש אצלנו בתחום הכלכלה והטכנולוגיה, בתחום התרבות ובכל התחומים.
ביטוי ראשון לכך וחשוב הוא הסכם הסחר החופשי בין ברזיל לישראל במסגרת ה"מרקוסו"ר", והסחר ההדדי שהתפתח והגיע לכדי מיליארד וחצי דולר בשנה. אני מאמין שאנחנו נסתכל אחורה עוד כמה שנים ונגיד רק מיליארד וחצי דולר בשנה?
אני מצפה שהשיחות בינינו יאפשרו לנו לנקוט צעדים שיגדילו גם את זה.
עם-ישראל לעולם לא ישכח את התפקיד ההיסטורי שמילא אוסוולדו אראניה, המדינאי הברזילאי שכיהן כנשיא עצרת האו"ם בנובמבר 1947, לפני יותר משישים ושתיים שנה.
על-הפרק עמדה להכרעה שאלת הקמתה של המדינה היהודית. העם היהודי, שאיבד שישה מיליון מבניו ובנותיו בשואה ציפה לגאולה, להקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל.
המדינאי הברזילאי אראניה היה זה שניצח על העצרת כשהיא קיבלה את ההחלטה ההיסטורית שלא תשכח בתולדות עמנו.
אני יודע שאתה מכיר היטב את השינוי הגדול שחל בעמנו. לפני חודשיים ביקרת בבית-הכנסת "קהל צור ישראל", הראשון שנבנה ביבשת אמריקה.
הוא הוקם לפני קרוב לארבע מאות שנה בעיר רסיפה, בירת מדינת פרנמבוקו (Pernambuco), המדינה בה נולדת. אתה, אדוני הנשיא ביקשת לערוך בבית הכנסת את הטקס לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
יום הזיכרון נועד לא רק להנצחת זיכרון השואה, אלא גם להעלות את המודעות לסכנה הנשקפת לאנושות ממדינות וממשטרים קיצוניים גם בעבר וגם בהווה.
דווקא בגלל זה אני מבקש אדוני הנשיא, לפנות אליך בתקווה שברזיל תצטרף לחזית הבינלאומית שהולכת ומתגבשת נגד התחמשותה הגרעינית של אירן. אני מאמין שהמשטר באירן מייצג ערכים הפוכים מאלה שמיוצגים על-ידי תרבותה ועמה של ברזיל.
הם נוהגים בעריצות ובאכזריות. אתם מייצגים פתיחות וסובלנות. הם מדכאים נשים ומיעוטים. אתם דוגלים בחופש ובשוויון. הם סוגדים למוות. אתם חוגגים את החיים.
המשטר האירני מכחיש את השואה, קורא להשמדת ישראל, מפתח נשק גרעיני ותומך בארגוני הטרור. אירן מהווה כיום את הגורם המרכזי שמערער את היציבות והשלום במזרח התיכון.
אני סבור שמעמדה המיוחד של ברזיל מאפשר לה לפעול בחזית מוסרית רחבה וחזקה של מדינות רבות, שמטרתה לבלום את הסכנה החמורה לשלום האזור ולשלום העולם כולו מהתחמשותה הגרעינית של אירן.
ממשלת ישראל תמשיך לפעול לקידום השלום באזורנו, כפי שעשינו בשנה האחרונה.
אנחנו קראנו מהיום הראשון להקמת ה
ממשלה, שוב ושוב, לרשות הפלשתינית, להיכנס איתנו ל "אוהל השלום", ולהתחיל במשא-ומתן לשלום. עשינו צעדים הלכה למעשה לקידום השלום.
בנאום שנשאתי באוניברסיטת בר-אילן קראתי לישראלים ולפלשתינים לחיות זה לצד זה בשלום ובביטחון במדינה פלשתינית מפורזת שמכירה במדינה היהודית.
פעלנו לקידום השלום בהסרת מאות מחסומים, נקודות ביקורת, מחסומי עפר, להקלה על תנועת הפלשתינים, פעלנו לפיתוח הכלכלה הפלשתינית והכרזנו על צעד חסר תקדים: השעיית בנייה חדשה בשטחי יהודה ושומרון.
לצערי בזמן שנקטנו את כל הצעדים הללו, הרשות הפלשתינית הציבה תנאים מוקדמים על השיחות בינינו, ניהלה נגדנו מערכה לערעור הלגיטימציה של ישראל ולצערי לא ריסנה התבטאויות קשות בתקשורת הרשמית שלה נגד מדינת ישראל.
כולנו יודעים כלל פשוט. הדרך היחידה להגיע להסכם שלום היא להתחיל במשא-ומתן לקראת הסכם שלום.
אנחנו היינו ונשארנו נכונים להתחיל במשא-ומתן לשלום בכל עת, כולל עכשיו. אני אומר זאת לא רק ביחס לפלשתינים, אני אומר זאת גם ביחס לשכנינו האחרים, גם לסורים, גם לאחרים. אנחנו רוצים בשלום.
אני מקווה שהפלשתינים לא יציבו שוב תנאים מקדימים לשיחות - תנאים מקדימים שלא הציבו בפני אף ממשלה בישראל ושלא יהיו מקובלים על-אף ממשלה בישראל.
בארבעים השנים האחרונות, לא הייתה ממשלה בישראל שהסכימה להגביל את הבנייה בירושלים - לא לוי אשכול, לא
גולדה מאיר, לא מנחם בגין, לא
שמעון פרס, לא
יצחק שמיר, לא
יצחק רבין, לא
אריאל שרון, לא
אהוד ברק ולא
אהוד אולמרט.
בתקופות הללו כל הממשלות בנו בשכונות ירושלים - בגילה וברמות, בנווה יעקוב, ברמת אשכול, בגבעה הצרפתית, בפסגת זאב, ברמת שלמה ובמקומות אחרים.
הקמת שכונות יהודיות אלה לא פגעה בשום צורה בערביי מזרח ירושלים ולא באה על חשבונם. כיום כמעט מחצית מהאוכלוסיה היהודית בירושלים גרה בשכונות הללו.
כל המקומות האלו אינם מרוחקים, הם במרחק כמה דקות נסיעה מכאן. הם נמצאים פחות משישה קילומטרים מכנסת ישראל.
בלי להתחשב בהבדלים הפוליטיים שישנם בבית הזה בנוגע להסדר הקבע, בנוגע לגבולות הסופיים של ישראל, כולנו מסכימים שהשכונות הללו יישארו חלק מישראל בכל הסכם סופי שיהיה.
אנחנו נמשיך לשמור על ירושלים כעיר פתוחה ונגישה לכל הדתות. עיר שבה יהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים חיים בדו קיום, ונהנים מחופש פולחן וגישה למקומות הדתיים.
אתה, רעייתך ופמלייתך אורחים יקרים, מכובדים ורצויים בירושלים ובמדינת ישראל. ביקורכם חשוב לביצורה של הידידות בין עמינו, ולחיזוק שיתוף הפעולה והאינטרסים המשותפים למדינותינו.
אני גם מעריך, כבוד הנשיא, שיש לנו דעה זהה בנושא מאד מאד חשוב.
באחת מפגישותיי האחרונות עם מנהיג מדינה מסוימת באירופה, לא אגיד איזו מדינה כדי לא ליצור תקרית דיפלומטית, התקיים ויכוח:
מי שחקן הכדורגל הגדול ביותר בכל הזמנים?
הוא אמר מראדונה, אני אמרתי פלה!
הוא התעקש מראדונה, אני לא ויתרתי, פלה!
אמרתי לו שפלה מייצג את מיטב הכדורגל הברזילאי, את הרוח הברזילאית. הוא מרחף מעל המגרש. הוא מכדרר במיומנות, באמנות, בקלילות ואלגנטיות בלתי נתפסת.
הסכמנו לא להסכים.
אני בטוח שכמוני, גם אתה, מייחל ליום שהוויכוח הקשה ביותר שיהיה בין המנהיגים באזור יהיה ויכוח כזה.
כשיגיע אותו יום, שנוכל לשבת בצוותא עם שכנינו, לפתח את האזור, לפתח את העתיד של ילדינו, לפתח כאן כלכלה תוססת ופורצת, בעזרתן של מדינות ומעצמות כמו ברזיל, אני בטוח שאז נדע שהשגנו, גם בעזרת ברזיל, את השלום המיוחל.
ברוך בואך לירושלים אדוני הנשיא.
