נתניהו ואובמה טועים ותועים

מאז ביקורו של סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בישראל בשבוע שעבר, נוצרה תחושה של משבר וחוסר אמון בינינו לבין האמריקנים. המשבר נוצר לכאורה על הוצאת מכרז להקמת 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה שבירושלים. החלטה זו מקורה בחלמאות ישראלית, שגם ראש הממשלה וגם שר הפנים (שהוועדה נמצאת בתחום אחריותו) היו חייבים להיות רגישים ומודעים לשבירות היחסים עם האמריקנים עם פרסומה. מאז אמצע שנות השבעים, אף ממשל אמריקני לא הרשה לנו לבנות במזרח ירושלים ובשטחים שהוגדרו כ"שטחים פלשתינים". העיתונות האמריקנית (להוציא את העיתונאי תום פרידמן אשר רואה בבנימין נתניהו אחראי למצב) מאשימה את ממשל אובמה בכך שהוא הפך את הבנייה בירושלים מחד-גיסא ובהתנחלויות מאידך-גיסא כסיבה מרכזית לפתיחת תהליך השלום, מה שהוביל לכאורה לפריצת "יום הזעם" ולהפצת שקרים בדבר הקמת בית המקדש. העיתונות הישראלית רואה בנתניהו אחראי למצב הקשה בשל חוסר הבנתו ורגישותו של הממשל האמריקני. נשאלת השאלה: מי צודק בעניין? התשובה היא ששני הצדדים טעו וטיפסו על עץ גבוה שיהיה להם קשה לרדת ממנו. האמריקנים לא היו צריכים ללחוץ בנושא הבנייה בירושלים שהיא בירתנו ההיסטורית והמקודשת. ונתניהו לא היה צריך לאשר מחטפים (כמו שעשה ברפורמת התכנון) מבלי להבין את ההשלכות למעשים שכאלו ומבלי לקיים דיון ציבורי שיבהיר את חשיבות הדברים. שני הממשלים (אובמה קצת פחות) נהנים מאקלים פוליטי נוח ועדיף שינצלו זאת על-מנת להעביר רפורמות במדינותיהם. את יחסי החוץ כדאי שישאירו למצב בו מדינות ערב יתחילו להכיר בקיומה של מדינת ישראל.