כשהודיעו בחדשות כי שני אוטובוסים של דן
נרגמו באבנים ביפו, נזכרתי באמירה של
יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי של ישראל, ערב ועידת מדריד 1991: "הים אותו ים והערבים אותם ערבים". ואכן, באותה יפו (לפני 89 שנים), בפרעות תרפ"א (2-1 במאי 1921), נרצחו 20 יהודים, ביניהם הסופר יוסף חיים ברנר. במהלך הפרעות, שנמשכו חמישה ימים בכל חלקי ארץ ישראל, נהרגו 44 יהודים ונפצעו 140. הנרצחים נטבחו בגרזנים, בסכינים ובאלות, ורכוש רב נבזז.
עלינו לחזור ולשנן את ההיסטוריה העקובה מדם של טבח יהודים חפים מפשע, בידי ערבים מוסתים הצמאים לדם יהודים, שנים רבות לפני 1948, ולפני הניצחון הגדול של ששת הימים ב-1967. שנים רבות לפני הנכבה, היווצרות בעיית הפליטים, וההתנחלויות ביו"ש ובעזה. כאז כן עתה, אין חדש תחת השמש:
פרעות תר"פ (1920) - 13 נרצחו בירושלים ובתל-חי.
פרעות תרפ"א (1921) - 44 נרצחו בכל חלקי ארץ ישראל.
פרעות תרפ"ט (1929) - 133 הרוגים, בהם 67 בחברון.
מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) - יותר מ-400 נרצחו בכל חלקי הארץ.
זאת בנוסף לעשרות רבות של יהודים שנהרגו בין הפוגרומים.
את העובדות המצמררות הללו יש לדחוס לאותם מוחות אטומים בתוכנו כדי שיבינו סוף-סוף, כי שורשיו של הסכסוך העקוב מדם הזה הם בשנאה תהומית.
הערבים רואים בנו נטע זר שיש לעקור אותו מן השורש. ולראיה: המלחמה שהם אסרו עלינו לפני כ-100 שנים. מלחמה מתמדת עם הפוגות קצרות לאחר תבוסה, הם מלקקים את הפצעים ופותחים במלחמה חדשה, כל פעם בשם אחר ובעילות חדשות והזויות. לא יעזרו לנו נסיגות, עקירות והקפאות. השנאה הזאת היא שורשית, יוקדת, ומפעפעת. הצלחנו עד כה להכריעם בכל המלחמות ולבנות מדינה לתפארת. לתזכורת: בשנת 1921 (לפני 89 שנים) חיו בארץ ישראל כ-82,000 יהודים בלבד. ועל כך נאמר: "כאשר יענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ" ו/או: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" (המקור ערבי).
לנו אין ארץ אחרת ואין לנו ברירה אחרת אלא להמשיך ולנצח תמיד!!! ולקוות לעידן קץ המלחמות.
