אני נמנה עם הפסימיסטים. אינני מאמין כי ניתן לקיים היום משא-ומתן בין ישראל לפלסטינים ולהגיע להסכם מדיני כולל. אינני מחדש בכך דבר - ישראל מנהלת שיחות ומשא-ומתן מזה כשש-עשרה שנים, ובזה אחר זה עלו כל השיחות הללו על שרטון.
עלינו להשלים עם מציאות זו. אך במקביל - עלינו גם להסיק מסקנות אופרטיביות. מתוך חמש סוגיות הליבה שעל סדר היום - גבולות, ביטחון, פליטים, ירושלים ומים - עם שלוש מהן ניתן להמשיך לחיות מבלי שיהוו מוקד לגירוי, לעימות ולסכנה יומיומית של תבערה ופיצוץ בין שני הצדדים. לשתיים - חיוני למצוא פיתרון שיאפשר לישראל ולפלסטינים לחיות, תוך המתנה לשעת הכושר שתאפשר לצדדים להגיע להסכם הכולל. השתיים - הן שאלת הגבולות, וירושלים.
מי שהופכת שתי סוגיות-יסוד אלה למוקד תבערה - זו ישראל, עם מדיניות ההתיישבות שלה בשטחי הגדה המערבית ובירושלים. ישראל איננה יכולה לעצור את מדיניות ההתיישבות עד שיושג ההסכם, ומאידך גיסא, כל חלקת קרקע הנתפסת על ידנו, וכל מבנה שמוקם בשטח - הצד הפלסטיני מתרגמו מיד כביטוי לחתירה הישראלית לנשל ולספח את מלוא שיטחה של ארץ-ישראל. חווינו בשנה האחרונה משברים קשים - הן בשטח והן בזירה המדינית. משברים אלה הולידו את הקפאת הבנייה בגדה המערבית, והם שהביאו למשבר של תוכנית הבנייה ברמת שלמה.
אני מרשה לעצמי להעלות שלוש הצעות, המכוונות להציע פיתרון - או לפחות לצנן את הרוחות. אין די לטעון כי "הכל פתוח לדיון ולמשא-ומתן". עלינו לפעול לסילוק החשדות כלפינו, ולקבוע מפורשות ומראש - אפילו לא ייפתח משא-ומתן ולא נגיע להסכם - מה השטח שאין לישראל כל שאיפה להתיישב בו. למטרה זו על ישראל:
- לנהל משא-ומתן עם הצד הפלסטיני הממוקד בנושא אחד - הסכמה על קווי הגבול העתידים שבין ישראל לישות הפלסטינית, וליישם את ההסכם שיושג בנושא זה מבלי להמתין להשגת הסכם בשאר סוגיות-היסוד.
- אם לא ניתן יהיה להגיע להסכם כזה (אם בשל אי-הסכמה, ואם כיוון שהצד הפלסטיני לא יסכים לנהל משא-ומתן בסוגיה זו בנפרד מכל היתר), תיגש ישראל ליישום חד-צדדי של התווית הגבולות, יישום שעיקרו ציון ברור ופומבי של קווים שאין התיישבות ישראלית מעבר להם. הרחבת כל היישובים שימצאו ממזרח לקווים אלה - תוקפא לחלוטין, הקפאה אמיתית שלא בשיטת ה"ישרא-בלוף", ואף יוצע לכל מי שיושבים שם היום פינוי מרצון, תוך הצעת פיצוי נאות.
- להחיל מדיניות זו גם - ואולי בראש וראשונה - במזרח ירושלים. הרגישות המיוחדת של עיר הקודש לעולם, לאיסלאם ולפלסטינים, מחייבת לאמץ מיד מדיניות של בנייה והתיישבות יהודית המוגבלת אך ורק לתחום השכונות היהודיות שבעיר המזרחית. עלינו לסמן ברורות - ולהכריז על כך - מה הקווים בירושלים שאיננו מנסים לרכוש, לפנות ולהתיישב בהם.
אינני פוסל אפשרות כי גישה זו אף תשפיע על הצד השני. ראשית, מדיניות ישראלית כזו תסכל את הטענות כנגד הכוונות המזימתיות של ישראל להשתלט על כל השטח. ושנית - היא תקבע, חד-צדדית על ידינו, את הגבולות הזמניים של המדינה הפלסטינית שאותה מתכוון להקים ראש הממשלה סלאם פייאד.
