חיים רמון משועמם שוב

החוק המוזר אותו מנסה לקדם חיים רמון [ראה ידיעה בנושא משמאל], שכלשונו הוא מרמז ברמז עבה, כאילו הוא נוצר עבור האינטרסים הפרטיים של ידיעות אחרונות, ולכן טרום-לידתו בחטא מסוג החטאים שכבר הספקנו לשכוח מאז פרש רמון מהפוליטיקה - לא יחוקק. ואם יחוקק, לא ייאכף. כך ראוי שיהיה. מדובר בחקיקה המנותקת מהמציאות הישראלית ומתייחסת לעיתון כאילו מדובר בנעליים, ודומה הדבר כאילו נחקק חוק נגד מכירת פלאפל בהפסד. להבהיר: העיתון אינו מוצר המחולק חינם על-ידי בעלי הון, אלא הוא מוצר כלכלי המהווה מערכת מורכבת של הוצאות והכנסות, כאשר מחיר הרכישה של העיתון על-ידי קונים בחנויות הינו רק חלק - ולא עיקרי - מכלל ההכנסות; חלק חשוב מההכנסות הישירות של העיתון הוא מה שמתקבל משטחי פרסום אותם מוכר העיתון למפרסמים עסקיים, ויש עוד הכנסות עקיפות של קידום מכירות. אפשרי שקיים מצב בו עיתון אינו נמכר אלא מחולק - והוא עדיין רווחי. לא ברור (מלבד השיקול הזר של האינטרסים של ידיעות אחרונות ואולי גם מעריב) - מהו הבסיס לחסום עסקים רווחיים, המהווים חלק חשוב בהווי הישראלי? ומה בדיוק יהיה גורלם של ביטאוני סוף השבוע המחולקים בבתי הכנסת מדי שבת בישראל? ומה יהיה גורלם של ביטאונים ועיתונים מקצועיים המחולקים חינם ובכוונה ברורה לאנשי מקצוע בתחומי התעניינות שונים? אם זה מה שמעניין את חיים רמון, סימן שהאיש משועמם. בכל מקרה, מוטב לציבור שרמון ישתעמם בחוץ, כי די לנו בחרצובות לשונו בכנסת ובממשלה, בכלי התקשורת ובעיתונות - עד כה. לאזרחי ישראל הייתה סיבה טובה לסבור כי נפטרו מהצרה של רמון, וכי הנ"ל טרוד עד למעלה מראשו בעסקים פרטיים מניבים, ומה חבל שלא כך המצב. הציבור לא אמור לסבול את יוזמותיו של רמון וככל שימשיך - הוא ימשוך אש לכיוונו מהביקורת הבלתי תלויה, אם לא די לו בכך בהתחשב ברקורד הפלילי שלו עד כה. נכון שארגון כגון ידיעות אחרונות בעל יכולות מסוימות לעצב דעת קהל, אך גם בית המשפט הוא כזה, ובית המשפט כבר אמר את דברו הסופי וללא ערעור לגבי מר רמון. למה להזכיר?!