ארץ מיוחדת היא ישראל שלנו, ארץ נהדרת מלאת הוד, אבל מה? קשה! קשה מאוד וקשה עוד יותר למנהיגיה. מעט מאוד מנהיגי אמת היו בארץ, מעט יותר נולדו כאן - אבל לכולם הוציאו את הנשמה. על כף יד אחת אפשר לספור את אלו שבאמת זכו לאותה הילת מנהיגות.
כיום לטעמי
אהוד ברק הוא הבולט שבהם. אבל המבחן שעומד עכשיו על הפרק הוא קימום מפלגת העבודה והחזרת האמון והתקווה במנהיגותה. ראוי לבחון זאת במספר רבדים רלוונטיים.
ראשון, יש משהו כמעט ביזרי-מיסטי, בהתפתחות הפוליטית של מפלגת העבודה לדורותיה. ככל שגדולה יותר "תרומתו" של האדם לקשיי המפלגה, לבעיותיה ולכשלונותיה וככל שלא הצליח לרתום אותה לגחמותיו האישיות, כך הוא הופך לטרחן, מזיק, הורס וצעקן לאחר פרישתו ו/או הרחקתו מהמפלגה. כך קרה שב-60 שנות קיום המדינה היו לליכוד ארבעה מנהיגים ואילו לעבודה בעשרת השנים האחרונות, שישה יושבי ראש.
הגורם הגרוע מכל הינו המצב שבו הציבור חי מפרי עטם של מספר עיתונאים שעטם מורעל, מחד עיתונאים עם אג'נדה כתומה ולעומתם כאלו עם אובססיה של אנטי כיבוש -וכל אלו מנגחים רק את מפלגת העבודה. בשנים האחרונות ניכר יותר ויותר שימוש מכוון ומושכל בכוחה האכזרי והזדוני של התקשורת, הוסף לכך גם את עבדי הטוקבקים וראשך סחרחר עליך...
שני, למרות הלהג, הלעג והלעז, קשה להפריז בכישורים המיוחדים הנדרשים מהאחד והמיוחד, הראוי להיות ראש
ממשלה. באינוונטר הפוליטי הישראלי יש כיום רק שלושה שיש בהם מאגר התכונות והיכולות למלא משרה זו בצורה ראויה. אבל אולמרט כשל בשטויות, נתניהו מוקף משרתי חצר - ודרכו אינה דרכנו ולעומתם אהוד ברק, שלמרות המשטינים יש בו ערך עודף מכל תכונה שנדרשת למשרה זו. (ולפעמים גם מיעוט באינטליגנציה רגשית הינו תכונה הכרחית להחלטות של חיים ומוות ומעבר לכך הוא גם יודע להבין ולעצב בזכות שכלו האסטרטגי את מה שצפוי).
תהפכו אלף פעם ואחת ותחפרו אין סוף ולא תמצאו בארץ אף איש פוליטי שמגיע לקרסולי מנת האינטליגנציה, כושר הניתוח וכושר העשייה של אהוד ברק. אז איך נלחמים בכך??? פתאום הופכים את כושר החשיבה והניתוח האינטליגנטי למשהו תפל ומטופש, ואת כושר העשייה עושים למשהו לא סחבקי מתנשא ואטום. טענות לגופו של אדם - שמנמן, נהנתן, נדלניסט... כנהוג בעולם השלישי, רק על-ידי הריסת הפסל ניתן למגר את הדמות.
שלישי תפקוד התקשורת ומניעיה, כך בדרכים אלו בוצע בישראל אחד ממעשי הזדון התקשורתיים הרעים ביותר, על-ידי קבוצה שבידה כלי הנשק המסוכן ביותר - העט - עיתונאים אינם מהססים למחוק עשייה ולנסות להשפיל ולהשמיץ, ומתייחסים לגופו של האדם ולא לעניין המדובר.
כל מזכיר או זוטי עוזרים שהוחלפו, הופכים להיות חדשות מרכזיות, אירוח בבית מלון שאין לשר כל נגיעה בכך, הופך להיות סמל לפזרנות, והעסקת עובדת בבית לפשע לאומי. להזכירכם שאף הזמנה לא מבוצעת ישירות על-ידי השר, אלא היא נבדקת בקפדנות, והעובדת הזרה עברה את כל המבדקים הביטחוניים של השב"כ. האם לאחר בדיקה כזו צריך השר לבקש לראות את דרכונה?? מישהו השתגע במערכת.
במהלך כל ויכוח עם מתנגדיו של ברק אהוד, תמיד מועלות כל מיני טענות שמנסות לפגוע בנכונות החלטות שקיבל בעבר. טענות על הצבא הקטן והזריז שהציע אבל לאחר מכן, עקב הצורך בסד"כ במסה קריטית שינה את עמדתו, הנסיגה מלבנון שבוצעה כאילו בחטף ועיקרה הייתה החלטה אמיצה למנוע שיבושה וזינובה על-ידי החיזבאללה, מבצע "
עופרת יצוקה" שבוצע בשיטת ההלם לאויב מחד ומניעת נפגעים בצד שלנו, ואשר למרות כל מיני גולדסטיינים אידיוטיים השיג באלף אחוזים את ההרתעה שביקשנו.
ואפילו הזקנה מהמסדרון בנהריה, שאם מישהו היה מזיז עצמו ובודק מה קרה - היה מגלה איזה שיפור דרמטי בוצע אז בבית החולים הזה.
היה גם ויכוח על הצטרפות לממשלה. המתנגדים נאחזו בסיסמת האופוזיציה כמרפא לכל פגע, אבל הם שכחו שכאשר מדובר בעתיד עם ישראל ובכך שיש חשש שבקדנציה הזו יוכרעו מהלכים, שיכולים להכתיב את קיומו של העם - אי-אפשר להשלים עם כך שמפלגת העבודה לא תהיה שותף דומיננטי.
רביעי, מצב המפלגה והטיפול בשבר הגדול. בשלב מסוים עשתה קבוצת המורדים את המעשה השפל ביותר מבחינה דמוקרטית, הם העלו נושא לדיון וכאשר ההכרעה הייתה כנגדם הם פשוט שברו את הכלים... בדקה שבה פגעו המורדים בתשתית הדמוקרטיה וסירבו לקבל את הכרעת הרוב (שהתקבלה על-ידי נבחרים שרק עכשיו נבחרו ובבחירות חשאיות!!!) נחרץ גורלם, והם נמחקו. הם העליבו את בוחריהם ובאותו הרף קיבלו שאר חברי המפלגה את מנהיגותו של אהוד ברק, ואפילו עידכון התקנון זכה לכן להצלחה רבה כל-כך ובעקבות כך להתעוררות בכל המפלגה.
יש כיום טיפול דרמטי בחובות המפלגה ובסניפי המפלגה ובמוסדותיה מתקיימות מאות פגישות ואין-סוף דיונים, אבל הטעות ואולי הזדון, של העיתונות והתקשורת, הייתה שהם התעלמו מעמדת רוב נבחרי וחברי המפלגה והעדיפו לראיין ולצטט את האזוטריים ולשמש כלי שרת של המורדים.
והעיקר המבחן העתידי - כל יום אנחנו רואים עד כמה תיפקודם המצוין של כל שרי העבודה תורם לכולנו ועד כמה נוכחותו של אהוד ברק מייצבת את המצב מול הרשות הפלשתינית, ומבטיחה את המשכיות היחסים המיוחדים עם ארצות הברית. הוא גם מנהל עבור כולנו היערכות אסטרטגית ארוכת-טווח, כפי שלא הייתה כאן כבר שנות דור. היחיד שעימו אפילו הטורקים מוכנים לשקם את השותפות האסטרטגית למצב תקין.
ומעבר לזה - הפקדנו בידיו את תיק הביטחון, מה יותר חשוב מכך? רוב הציבור גם נוכח ומכיר בהצלחתו - אז איך אפשר להמשיך ולהזדקק לטיעוני סרק בנוסח - מתאים לביטחון אך לא לראש הממשלה. מסתבר שבפרק זה של חייו, במהדורה מעודכנת ומשופרת של יכולותיו, מפגין ברק כישורים נהדרים בכל תחום שהוא מדבר או פועל בו. כל מי שנכח בהופעותיו מתפעל עד אין קץ למשמע אוזניו. רק תקשיבו - ותאזינו למסרים החדשים הללו.
אני משוכנע ובטוח שביום הדין הנורא והאיום - משהו שמשתווה ליומה השני של מלחמת יום כיפור, את מי ראוי ואת מי נרצה לראות מנהל את המערכה? מוצע לכן להפוך הסדר ולשנות שמו - לא עוד אהוד ברק, אלא - ברק אהוד, כמנהג הפנג שווי, וכך לעצור את הזרימה הרעה, לפתוח ערוצים חדשים, להתבונן בכל בעיניים חדשות ולייצר מציאות חדשה וחיובית. כן יהי רצון.
