לראשונה בארץ, עולה בעברית על בימת תיאטרון רמת גן, אופרת הרוק "רנט", שמהווה ציון דרך בתולדות מחזות הזמר. המחזמר שזכה בארבעה פרסי טוני, ובפרסי פוליצר, אובי, הדרמה דסק והמבקרים, נכתב בדם לבו של המחבר ג'ונתן לרסון. לרוע המזל הוא נפטר מאיידס בגיל 27 כמה ימים לפני הבכורה.
הפקת בית צבי תהפוך ודאי ללהיט בקרב הצעירים. היא מדברת על בעיות הנוגעות להם - המאבק להישרד בתנאי עוני ומצוקה, כשהם חיים בשולי החברה, כשהתפאורה של במבי פרידמן לא עושה עם זה פשרות, כמו התלבושות של ברק חודריאן, והכל - בבימוי הקצבי והנפלא של משה קפטן, שיודע את נפש הדור. העוז והאומץ של בית צבי להעלות את המציאות של צעירי ימינו, מבלי להתחנף למבוגרים - קולעים היישר ללב הצעירים, שימצאו פה את עצמם.
ג'ונתן לרסון ביסס את הסיפור על האופרה הנודעת "לה בוהם", ואפילו השאיל את שם הגיבורה, מימי, שבסוף גוועת כאן מאיידס משם הגיבורה שם, שמתה משחפת. חיי הבוהמה במאה ה-19 מתרחשים גם כיום. רק שכאן המציאות יותר חושפנית, ושלל הטיפוסים מגוון יותר על כל סוגיו ומגדריו.
לאחר 5000 הצגות בברודווי, עולה כאן הפקה עם זמרים ושחקנים מדהימים. ואף אם תום אבני צורף לקאסט כדי לתמרץ את הצעירים, הרי למחזור החדש יש במה להתגאות: ציון חורי כמארק מתגלה כזמר בעל איכויות נדירות, וכמוהו אדווה פרץ הנפלאה כמימי. לצידם מרתקים גם עופר פלדמן כדראג קוין המקסים, חייקה מלכה המרשים במיוחד, אסתי שיגאני, זמרת מצוינת כ-מורין, רוני מרחבי (בוגרת המחזור הקודם ו"היי סקול מיוזיקל"), וכל יתר הקאסט הענק המצוין. כולם רוקדים, שרים ומשחקים נפלא, ועל כך שאפו לבימאי קפטן. ובל נשכח את התזמורת החיה על הבמה בניהולו ונגינתו על הפסנתר של אפי שושני הנודע.
אז נכון שעברו 18 שנים מאז סיפרתי לגרי בילו על המחזמר הכה שונה מהקונבנציות הרגילות, שהפך לציון דרך, כדי שיעלה זאת כאן, אך סוף-סוף זה עולה כאן, ועל כך יש להתברך - על העוז, האיכות והמוצר המעולים.
