במסגרת ההתארגנות שלנו, בה אנו פועלים לתת כלים לילדים והורים בתוך תרבות של צריכה, פנתה אלי אימא לשניים ובמכתבה סיפרה לי על משהו שהיא עשתה לקראת החג. בהסכמתה אני מפיצה כאן את דבריה:
"שוב הגיעה לה חופשה, וילדיי בני 6 ו-9 יבלו את רובה לבד בבית (פרט לכמה ימים שבעלי ואני נבלה איתם). הם ילדים מקסימים. הם מסתדרים יפה בבית. גם שחלק גדול מהזמן הם מבלים מול הטלוויזיה ובמשחקי מחשב. מצד אחד זה עושה לי שקט בלב, כי אני יודעת איפה הם ומה הם עושים. הם גם נהנים מזה. מצד שני אני לא מרגישה עם זה כל-כך בנוח, בכל זאת מדובר בימים שלמים...
חשבתי מה אני אוכל לעשות כדי להרגיש טוב יותר עם המצב. לצערי, אין לנו את המשאבים להשקיע כדי למלא להם את החופש בפעילות. אני עוקבת אחרי הבלוג שלכם זמן מה, ועלה לי רעיון, לדבר עם הילדים על מה שמפריע לי. קראתי להם לשיחה ודיברנו על הדברים:
דיברנו על מה מציאותי ומה לא. תיארתי להם שמאחורי כל תוכנית וכתבה ומשחק יש צוות של אנשים שמייצר את מה שהם רואים, יש שחקנים, במאים צלמים ועוד. לכן, הם לא מייצגים את העולם האמיתי. סיכמנו שצפייה בטלוויזיה זה כמו לקרוא ספר, רק שכאן לא צריך לדמיין כי זה מופיע מולנו. לכן, גם שהדברים נראים אמיתיים - הם לא.
הילדים שלי כבר יודעים שפרסומות מנסות למכור להם משהו או ליידע אותם על משהו, אבל הדגשתי להם שוב שהן לא המציאות, רק סרטון או פוסטר קטן. לכן, אפשר לראות פרסומות (הילדים שלי גם לוחצים על פרסומות שבאינטרנט), אבל צריך לזכור שלא תמיד צריכים את מה שהן מציעות, במיוחד כשיש משהו דומה בבית.
בנוסף הסברתי לגדול שהוא מבין יותר מהקטנה, ולכן עליו לקחת אחריות בתור אח בוגר. אם הוא רואה שהיא מפחדת או עצובה, להזכיר לה שזה סיפור, וזה מעורר רגשות אבל לא מדובר במציאות (אם מדובר בדמויות אמיתיות ולא מצוירות אז השחקנים הולכים הביתה אחרי הסדרה). הוא באופן כללי מאוד דואג לה ושמח לשמוע שהפקדתי בידיו את האחריות לשלומה.
הסברתי לילדים שכשיושבים הרבה זמן מול מסך אז יכולים לקרות כל מיני דברים שהם גם שליליים, לדוגמה שמשמינים כי לא עושים פעילות. לפעמים יש תחושה שמפסיקים לחשוב באופן יצירתי. העליתי כמה רעיונות וביחד החלטנו על כמה פעילויות עבורם לחג:
החלטנו שנעשה אוסף של שירים ומוזיקה שהם אוהבים, ושכל יום לפחות פעם אחת במשך חצי שעה הם יפנו את הסלון וירקדו / יקפצו (בלי לשבור את הרהיטים!) ויעשו קצת ספורט לרקע המוזיקה. הגדול שלי לקח על עצמו להרכיב את רשימת השירים. גם הגדרנו שאחרי כל תוכנית, או כל חצי שעה הם יקומו ויעשו התמתחות קצרה.
חשבנו ביחד על תרגילי חשיבה שהם יכולים לעשות עם הטלוויזיה: למשל, שיבחרו תוכנית שהם אוהבים כל יום ולנסות לנחש מה יהיה בפרק הבא. וכשיהיה הפרק לבדוק אם הם צדקו או לא. ביקשתי גם שבסוף כל יום הם יצטרכו להסביר לי על משהו שהם ראו באותו יום שעשה להם כיף (או שלא עשה להם כיף) ולהסביר למה, אז שיחשבו על זה במהלך היום.
הגדרנו עוד כמה פעילויות שאני מרשה, בזמן שהם לבד בבית - כמו לבנות אוהל בסלון או בחדר (הוצאתי להם כמה שמיכות, סדינים ואביזרים נלווים - כמו אטבי כביסה), והכנתי להם סלסלת ציוד למקרה וירצו לעשות פיקניק במטבח או במרפסת (בלי סכינים חדות כמובן), וכל יום יהיו להם פירות ונשנושים על השולחן במטבח. חוץ מזה יש להם פינה של דברי מלאכה וספריה שהם אוהבים, וגם עברנו על איזה חברים יכולים לבוא ולבלות בבית. כך אני מקווה שהם בכל זאת יאמצו כמה פעילויות שלא קשורות למסך.
כמובן שדיברנו על מטלות בבית אך כל עוד ההורים לא בבית, אני בספק שאלה יבוצעו... אז הילדים שלי בבית, והמסך מרכיב חלק גדול מהיום שלהם, אבל אני מרגישה שציידתי אותם לדרך. לעצמי סימנתי להכיר את התוכניות והמשחקים האהובים עליהם לקראת החג ולעקוב כל יום אחרי מה שהם רואים והחוויות שהם חווים. אני עכשיו הרבה יותר רגועה.
חג שמח ובהצלחה בפעילות!".
