"מתעורר חשש ממשי כי בחלק מהמקרים נחצה קו הגבול, וניתנו הלכה למעשה על-ידי השר הנחיות אופרטיביות לדרג המקצועי במשטרה ביחס לאירועים פרטניים. כמו-כן, עולה חשש גם בנוגע למקרים אשר הוצגו לכאורה כ'מדיניות כללית' אך בפועל היוו הנחיה שביקשה להחליף 'בזמן אמת' את שיקול הדעת הנתון לגורמי המשטרה בשטח, וזאת לא פעם תוך כדי התרחשות האירועים". כך אומרת היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, על התנהלותו של השר לביטחון לאומי,
איתמר בן-גביר, מול המשטרה בעת ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית.
בן-גביר מצידו אומר כי "שיקול הדעת על אופן הפעלת הכוח, מסור למפקדים בשטח - זו עמדתי ותפיסתי. התווית המדיניות היא של השר - כך זה עובד במדינה דמוקרטית. תפקידו של השר לביטחון לאומי הוא, בין היתר, לפקח על הגופים תחת משרדו לרבות על משטרת ישראל, על-מנת לוודא כי מדיניותו מיושמת. מטבע הדברים פיקוח זה יכול שייעשה גם בביקורים של השר בחדרי הפיקוד של המשטרה".
שתי העמדות הוגשו לבג"ץ (15.3.23), בעקבות בקשות לצו ביניים שיאסור על בן-גביר לתת למשטרה הנחיות מבצעיות בנוגע להפגנות. הבקשות הוגשו במסגרת עתירות המבקשות לבטל את התיקונים לפקודת המשטרה, שהוכנסו לפי דרישתו של בן-גביר ואשר לטענת העותרים מעניקות לו סמכות פסולה להתערב בהחלטות מבצעיות. מיארה דחתה את בקשתו של בן-גביר לייצג את עצמו, אך צירפה לתגובתה (שהוגשה בשם המדינה) את עמדתו המלאה של בן-גביר.
מיארה חוזרת על העמדה העקרונית של הייעוץ המשפטי, ולפיה "השר לביטחון לאומי רשאי להתוות מדיניות כללית עבור משטרת ישראל,
אך אין הוא רשאי להתערב באופן הביצוע האופרטיבי והמבצעי של המדיניות, לרבות בדרך של מתן הנחיות קונקרטיות אגב התרחשותם של אירועים פרטניים. עניינים כגון דא שמורים לדרג המקצועי במשטרת ישראל, ולו בלבד, בהתאם לשיקול דעתם המקצועי". לדבריה, גם התיקון לפקודת המשטרה העומד במרכז העתירות, אינו משנה מצב זה.
מיארה אומרת כי לאבחנה זו יש חשיבות רבה במיוחד "ביחס להתוויית מדיניות הנוגעת לזכות המחאה וההפגנה, בפרט כאשר מדובר בהפגנות המכוונות נגד הממשלה שהשר לביטחון לאומי הוא אחד מחבריה. התווית המדיניות בעניין זה על-ידי השר צריכה להיעשות בזהירות רבה ובמשורה, ובגדרי ההלכות שנקבעו ביחס למעמדה של הזכות להפגין כזכות יסוד הנגזרת מ
חופש הביטוי.
"...משמעות הדברים היא שהחלטות אופרטיביות בכלל, ובפרט החלטות אופרטיביות הנוגעות להפגנות צריכות להתקבל על-ידי גורמי המשטרה בלבד ובהתאם למכלול הנסיבות הקונקרטיות. ויודגש, אף מקום בו נקבעה מדיניות כללית של השר הנוגעת למחאות ציבוריות, השר אינו רשאי להתערב ביישום הספציפי או בפרטי הביצוע האופרטיבי של המדיניות האמורה, כל שכן כאשר מדובר במחאות המופנות כנגד השלטון. החלטות הנוגעות ליישומה של המדיניות באירועים קונקרטיים (לדוגמה בכל הנוגע לחסימת צירים או פינויים במהלך אירועי מחאה) נתונות לגורמי המשטרה, בהתאם לשיקול דעתם המקצועי ולנסיבות ולמאפיינים בשטח, וזאת ללא מעורבות כלשהי של השר".
בנוגע להתערבותו של בן-גביר בצעדים מול המפגינים, מצטטת מיארה שורה של פעולות והתבטאויות מצידו, כגון הודעתו שהנחה את המשטרה לפתוח צירים מסוימים והדחתו של מפקד מחוז תל אביב, ניצב עמיחי אשד, בעיצומן של ההפגנות בשבוע שעבר. עובדות אלו נתמכות בתצהיר של ראש לשכת המפכ"ל, סגן-ניצב ינון בנימין - מה שמהווה התייצבות ברורה של רב-ניצב קובי שבתאי נגד התערבותו של בן-גביר.
בו-גביר אומר כי שרים קודמים אמרו בפומבי שהנחו את המשטרה שלא לאפשר חסימת צירים במהלך הפגנות ונכחו גם הם בחדרי המבצעים; הם לא התערבו בפן המבצעי - דהיינו כיצד למנוע את החסימות - וגם הוא אינו עושה זאת. "מדיניות השר היא שיש למנוע חסימות צירים מרכזיים, ללא קשר לזהות החוסמים, ומשעה שנחסמו, יש לפנות את הצירים שנחסמו בהקדם". מדיניותו היא גם "לגלות אפס סובלנות כלפי כל פורעי החוק, בין אם זה בשגרה ובין אם זה בהפגנות" - כשם שנעשה בעבר, ממשיך בו-גביר.
בן-גביר מסכם באומרו: "קצפם של המבקשים יוצא כי הח"מ אומר דעתו, מכתיב מדיניותו, לעניין חוסמי הכבישים, המתפרעים והאנרכיסטים מהעת האחרונה (ואגב בד-בבד לדברים אלה באין ספור ציטוטים גם בתוך הישיבות הסגורות וגם מחוצה להן מדבר השר על חופש הביטוי ועל חובת המשטרה לתת אפשרות לכל אחד ואחת לקיים מחאה). המבקשים זועקים אנרכיה, המבקשים זועקים חסימת כבישים, המבקשים רוצים כאוס, והם גם רוצים שר לביטחון לאומי שישמש כעציץ ולא יאמר את דברו, ולא יגן על שלטון החוק".
