|
|
| הן אירן באופן הקיצוני ביותר, והן טורקיה בתהליך מואץ של רגרסיה מהתמערבות, רואות עצמן חלק מן העולם האיסלאמי הענקי | |
|
|
|
לא כך היא התמונה היום. המשולש הלא-ערבי נפרם. הן אירן באופן הקיצוני ביותר, והן טורקיה בתהליך מואץ של רגרסיה מהתמערבות, רואות עצמן חלק מן העולם האיסלאמי הענקי, החולש על המזרח התיכון הערבי. שתיהן אף מתיימרות להנהיג גוש מדינות אדיר זה, שדת אללה ומוחמד מאחדת אותו.
איך משיגים את היעד הנכסף הזה? - הנוסחה פשוטה מאוד. תוקפים בחריפות מטרה נוחה, הלא היא ישראל, באמתלות מאמתלות שונות, ובראשן כמובן ה"כיבוש" של שטחי הגדה המערבית והבנייה בירושלים הקדושה. עושים זאת באמצעי-הסתה-והסחה תוך פנייה אל הרגש הדתי הנמוך ביותר, תוך חירוף וגידוף העם היהודי.
תקפת מעל כל במה בטהרן או באנקרה את "דיכוי העם הפלשתיני" בידי ישראל - והתקבלת למועדון שחברים בו טרוריסטים ואנטישמים.
|
|
שני העמים, האירני והטורקי, נחשבים בדרך כלל לנאורים-יחסית. אם כך, מדוע העלו לשלטון, בבחירות דמוקרטיות פחות או יותר, שליטים כה קיצונים בקנאותם האיסלאמית, שמשחקים באש ועלולים להוביל את מדינותיהם, את האזור ואת העולם כולו לתבערה גדולה?
אכן, ניצני מרד נראו פה ושם באירן, אך דוכאו ביד ברזל. גם בטורקיה, שבה שוררת אווירה אנטי-ישראלית, אין הכל מרוצים ממהלכי ראש הממשלה המצעידה אחורנית. שאיפתו להידמות לצ'אווס הוונצואלי, או לקדאפי הלובי, לעשות תרגילי מנהיגות בזירה העולמית והמזרח-תיכונית, בעיקר באמצעות שקרים שהוא מפיץ חדשות לבקרים על ישראל - ספק אם יועילו לו בטווח הארוך.
ואולם היום, יותר מאי-פעם, יש להודות, המזרח התיכון מאוחד בשנאת ישראל, ברצון להחלישה, להביא לנסיגתה ואולי אף לחיסולה. הן זה מה שחולמים עליו לא רק ראשי ארגוני הטרור, לא רק ראשי המדינות הערביות, אלא לדאבוננו גם שליטי המדינות הלא-ערביות, אירן וטורקיה, שבעבר נחשבו לידידותינו. ולא עוד, אלא שהן ניצבות כיום בחוד החנית של שנאת ישראל באזורנו.
|
|
המטורף מטהרן והשקרן מטורקיה
|
|
|
|
|
|
מחמוד אחמדינג'אד וטאיפ ארדואן [צילום: AP]
|
|
|
אירן כבר לפני שנים ניתקה את קשריה עם ישראל ונהפכה לגורם המאיים על עצם קיומה - יותר מכל ארגון טרור כזה או אחר, או שליט ערבי כזה או אחר - הן בעצם יומרתה להשיג לעצמה נשק גרעיני והן בהכרזות הגבלסיות בפי העומד בראשה.
עד כדי כך הקצינה אירן, שאפילו שליטים ערביים מודאגים משאיפותיה הלא-נסתרות בהקשר לאיום הגרעיני. ולא עוד, אלא ש אחמדינג'אד וחבר מרעיו, הם מקור האספקה העיקרי והתמריץ הרוחני לארגוני טרור כדוגמת חיזבאללה וחמאס, לחמם את הגבולות עם ישראל ולחולל את המפץ הגדול המיוחל.
טורקיה עודנה רחוקה מאוד מרמת ההקצנה האירנית, אולי משום שרגלה האחת נטועה במערב בעוד שרגלה האחרת מושכת לעבר עולם האיסלאם השמרני. היא חצויה בין נטיותיה המערביות-אירופיות לבין שאיפתה "למצוא חן" בעיני שכניה הערביים, בהיותה חלק מן המזרח התיכון. סטייתה מהנתיב מערבה, נסיגתה מקשריה האסטרטגיים עם ישראל, פסיעתה אחורנית מהישגי "אבי האומה" אתא-תורכ, רשומה כל כולה על שמו של ראש הממשלה הנוכחי רג'פ טאיפ ארדואן.
הלה, ברוב יומרתו הבינלאומית וקנאותו המוסלמית, חבר אל שכניו בדמשק ובטהרן, במתקפות מלל-עד-כדי-שנאה-של-ממש כלפי ישראל. כיום ארדואן הוא מנושאי דגל העוינות כלפי ישראל.
כאיסלאמיסט מוצהר, הוא לא ייתן לעובדות, למציאות ולאמת, לבלבל אותו. האיש שעדיין אינו אחוז טירוף כעמיתו שלוח-הרסן מטהרן, החליט כנראה לשים כל קלפיו בזירת הליגה הערבית, לנטוש את הברית עם ישראל ולתת לכך ביטוי בשקרים חצופים שהוא מפריח בכל הזדמנות ובכל כלי תקשורת. ארדואן עדיין לא הגיע במובן זה לקרסוליו של מחמוד אחמדינג'אד, ולא ירד לשיא השפל של עמיתו האירני, אבל מתקדם בבטחה לקראת ביסוס מעמדו הבכיר במועדון שונאי ישראל.
|
|
|
| על ישראל לעמוד ביתר עוז על אינטרסיה הקיומיים, על שלמות בירתה, על זכויותיה בארצה, בחודשים ובשנים הבאות, ולייחל לכך שהעמים הנאורים-יחסית באזורנו, זה האירני וזה הטורקי, אולי עוד יתפכחו | |
|
|
|
מים רבים זרמו בפרת ובחידקל מאז שנות ה-50' וה-60', שבהן יכלה ישראל להתנחם בעובדה שאיננה המדינה הלא-ערבית היחידה באזור, ובבוא עת מבחן תוכל להיעזר בקשריה עם המשטרים הקודמים באירן ובטורקיה. אכן, ישראל היום - ולא באשמתה - מבודדת יותר מתמיד, בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט. אין לה מה להתנחם אפילו בהסכמי השלום הקרים-מקרח עם מצרים וירדן.
מצב גיאופוליטי מדאיג זה מחייב את הממשלה לגלות היום קור-רוח יותר מתמיד, ולהפגין סימנים של מורך-לב וחולשת-דעת פחות מתמיד. עליה לאחד את הציבור הישראלי ברובו במאבקים הצבאיים וההסברתיים שעוד לפנינו - הן אל מול השכנות הערביות וארגוני הטרור הפלשתינים, והן כנגד קני הקש והגרעין של טורקיה ואירן.
על ישראל לעמוד ביתר עוז על אינטרסיה הקיומיים, על שלמות בירתה, על זכויותיה בארצה, בחודשים ובשנים הבאות, ולייחל לכך שהעמים הנאורים-יחסית באזורנו, זה האירני וזה הטורקי, אולי עוד יתפכחו, וישלחו אל פח הזבל של ההיסטוריה, אם בבחירות ואם במהפכות, את שליטיהם הנוכחיים, שמסבים נזק כבד קודם כל לאומותיהם.
אם זה יקרה, לבטח יונמך רף הסכנה לשלום האזור והעולם.
|
|
