רוחה של אתי הילסום (ב')

אתי הילסום, בהיותה בת 27, החלה לכתוב את יומניה באמסטרדם. מיומן, שהיה בראשיתו מסע נפשי הנע בין התחבטויות של אהבה לגבר וחיפוש נתיבים למימוש אישי ולעולם רוחני, הפך ליומן הספוג מהלומת הכיבוש של הולנד בידי הנאצים. ביולי 1942 החליטה ללכת מרצונה למחנה המעבר וסטרבורק, שהיה בבחינת התחנה האחרונה לפני המשרפות של אושוויץ. במחנה הזה שהתה שנה וארבעה חודשים, כשקדחת הכתיבה מעסיקה אותה כמעט כל הזמן. מעדויות של הולנדים שנותרו בחיים, תיארו אותה כאישה מוארת בהילה של אור, שהכתיבה העניקה לה רגיעה. ב-7.11.1943 העבירה אתי הילסום את יומניה באמצעות ידידה לסופר קלאס סמליק, ועלתה על הרכבת לאושויץ עם הוריה ואחד מאחיה. ביומנים נראית לי אישה המזכירה לי את הנביא ירמיהו בגישתו אל אלוהים, "צדיק אתה יהוה, כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך, מדוע...???". כירמיהו היא שואלת, אבל אינה מתריסה. מתוך הכרה וקבלת האלוהים היא מוציאה מתחת ידיה את השורות המרטיטות: מיוסרת וכואבת היא פונה אל האלוהים, בו היא מאמינה גם ברגעים הקשים ביותר. היא אינה מתריסה כלפיו, היא אינה באה אליו בתביעות. היא רק בוכה איתו, כי הוא אינו יכול להושיע אותה ואת עמה. כל הדיאלוג שלה עם אלוהיה, בעל האופי של מונולוג, מסגיר לידי הקורא דמות שמיימית, שהילת אור נותנת לה את הכוח לכתוב את המשפטים הבאים: בעוד הנביא ירמיהו בפרק י"ב, פסוק א', שואל מדוע לנוכח קיומו של רשע, אתי אינה שואלת מדוע. היא אינה מבקשת הסבר מאלוהים. היא חשה להט פנימי שאנחנו צריכים לתת את ההסבר, ומהצורך הזה היא שואבת תעצומות נפש. יש בה הסתכלות מיוחדת על עולמם החומרני של האנשים סביבה, גם שמלכודת התופת עומדת כל רגע לאסוף אותם. ואת כל זעמה היא מפנה כלפיהם ולא כלפי האלוהים הכל-יכול: השיחות עם אלוהים מעניקות לה רוגע, גם כאשר היא מבינה שהרכבות היוצאות הן רכבות לכיוון אחד, שמשם אין דרך חזרה. העיון בכתביה הביא אותי לכתוב את השורות הבאות:

• אֶתִי הילסום
  הִחְלִיטָה לָלֶכֶת מִרְצוֹנָהּ
  לַמָּקוֹם בּוֹ הִתְחַפֵּר הָאֱלוֹהִים
  אוּלַי יַצִּיל נִשְׁמָתוֹ מֵהַשְּׁרֵפָה.
  אֶתִי הילסום
  הִחְלִיטָה לָלֶכֶת אֶל אֱלוֹהִים
  רַצְתָּ לַעֲזוֹר לוֹ
  לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּתוֹכָהּ
  כִּי יָדְעָה שֶׁהוּא כְּבָר לא יָכוֹל לָנוּ.
  אֶתִי הילסום
  הָלְכָה אֶל אֱלוֹהִים
  שֶלּא יָכוֹל לַעֲזוֹר לָנוּ
  וּבְכָךְ נַעֲזוֹר לְעַצְמֵנוּ.
  אֶתִי הילסום
  הָלְכָה מִרְצוֹנָהּ לְוַסְטֶרְבוֹרְק
  עָלְתָה מִרְצוֹנָהּ עַל הַקְּרוֹנוֹת
  בַּהֶם עֶרְוַת אֱלוֹהִים
  וְשִׁלְדֵי אָדָם נָעוּ בַּמְּסִילוֹת
  שֶשָּׁאֲלוּ מַדּוּעַ
  צָעֲקוּ לֶחֶם
  קָרְעוּ שָׁמַיִם -
  "שְׁמַע יִשְׁרָאֵל"
  וְלא הָיָה שׁוֹמֵעַ.

עוד על יומניה של אתי הילסום ברשימה הבאה.