מטרת המאבק נגד צו איסור הפרסום

כעת ניתן כבר להשתכנע שכוונת התקשורת היא לשלול כל היבט פלילי ממסירת ידיעות סודיות ביותר, כאשר מי שהפר חובת שמירת הסודיות פעל ממניעים נאצלים, כמו שמירת סדרי המשפט החוקתי, זכויות האדם וכיו"ב. מניעים כאלו, תמיד ניתן לייחס לכל עבריין שמוסר ידיעות סודיות על-רקע אידיאולוגי. פעם סברנו כי מי שמפר חוק על-רקע אידיאולוגי, הוא עבריין גרוע מסתם עבריין; כעת הוברר, שהנחה כזו תקפה רק ביחס לצד אחד במפה הפוליטית. למסע הצלב התקשורתי יש מניעים נאצלים פחות מאשר מניעת הפרת חוק, שמירת זכויות האדם והגנה על המשטר החוקתי. מטרתו היא למנוע כל אפשרות לסנקציה חוקית פלילית על אמצעי תקשורת ועל עיתונאים שקיבלו או החזיקו בידיעות סודיות ודאגו לפרסומן בדרך זו או אחרת. אם תתקבל דרישה זו, ייפגע בטחון המדינה פגיעה אנושה. מוכרים לנו כמובן תקדימים בהם פורסמו מסמכים סודיים ביותר. כולנו למדנו על פרשת חשיפת מסמכי הפנטגון על-ידי דניאל אלסברג בשנות השבעים - מסמכים שחשפו את התנהלותה האמיתית של ארצות הברית במלחמת וייטנאם. לא שמעתי כי מאז ארצות הברית או מדינות דמוקרטיות אחרות, הגיעו למסקנה שאין הצדקה לשמור סודות מפני בעלי מניעים נאצלים, ולו רק מפני שבזירה תמיד מסתובבים בעלי מניעים נאצלים פחות, או מפני שתמיד ניתן לפרסמם באופן עקיף באמצעות האינטרנט. דומני שיש גם הבדל מסוים בין מצבה הביטחוני של ארצות הברית למצבה של ישראל. קיומם של אמצעי פרסום עקיפים ובלתי ניתנים לשליטה, כמו רשת האינטרנט, מחייב עידכון חקיקתי ובהחלט שלא בכיוון בו מעוניין פרופ' קרמניצר. נהוג לומר שתאונות אינן קורות - הן נגרמות; ניתן לומר שידיעות אינן מתפרסמות, הן מפורסמות. ואם ידיעה סודית פורסמה בכל מקום בשל העובדה שהיה מי שהפר צו איסור פרסום, ייתכן מאוד שפרסומה מסכל את מטרת הצו וזו כמובן מטרת המפרסמים, אבל הפרת הצו היא עבירה פלילית ואולי הגיעה העת שנתייחס ברצינות רבה יותר להוראות החוק הקיים. יש להטיל סנקציות חמורות אם ידיעות סודיות ביותר ומסמכים סודיים יכולים להגיע בנקל לעיתונאים על-ידי מי שאינו מוסמך למוסרם, ולהתפרסם בארץ או בחו"ל, ובכך לפגוע קשות בבטחון המדינה, זו ראיה לקיומה של בעיה ביטחונית חמורה ביותר המחייבת עידכון חקיקתי שיבטיח אכיפת הוראות החוק וצווי בית המשפט. צעד ראשון חייב להיות מיצוי הדין עם מי שהפר חובת הסודיות ויהיו מניעיו הנאצלים אשר יהיו, ומיצוי הדין כולל גם מיצוי הדין עם אמצעי התקשורת שסייע להפרת החוק. אם עיתונאי השיג ידיעה סודית מפלוני בצבא או במערכת הביטחון ופרסם אותה, מי שמסר לו את הידיעה, העיתונאי עצמו וכלי התקשורת שפרסם אותה לראשונה חייבים לשאת בסנקציה חמורה. העובדה שקשה הרבה יותר כיום למנוע פרסום מאשר בעבר, אינה נסיבה מקילה. להפך - היא מצביעה שהסיכון גדול בהרבה מכפי שהוערך ועל כן, הסנקציות חייבות להיות חריפות בהרבה. בנימוק של הגנה על חופש הביטוי, פרקליטות המדינה ובתי המשפט נוטים להקל מאוד עם עבריינים וכך קריאות מפורשות למרד, אי-התייצבות לשירות, הפרת פקודות חוקיות ועוד, אינם זוכים בכלל לטיפול על-ידי המופקדים על אכיפת החוק. קיים חשש ממשי שההתעוררות התקשורתית בפרשה ה"עלומה", מהווה פעולת הכנה לפריצת כל גדר גם בתחום שמירת סודות המדינה. אסור שזה יקרה! אם נעברה עבירה על החוק, יש לדאוג לכך שמי שהפר את חובת הסודיות ישלם את המחיר המירבי על מעשיו, ללא התחשבות כלשהי.

החוק "הדרקוני" הזה מרגיז את פרופ' מרדכי קרמניצר (אתר "העין השביעית") מאחר שהוא מטיל עונשים כבדים על כל מי שמסר ידיעה סודית מבלי להתחקות אחר מניעיו הנאצלים של המפר את חובת שמירת הסודיות. "חסר אצלנו", מתלונן המומחה למשפט פלילי, "סייג לאחריות פלילית למקרה שבו הידיעה מתייחסת לפשע חמור או להפרה קשה של סדרי המשטר החוקתי וכוונתו של מוסר הידיעה הייתה להביא את המתרחש לידיעת הציבור כדי שהפשע או ההפרה יטופלו כדין. דיון מפורט בתנאיו של סייג כזה חורג ממסגרתה של רשימה זו, אך ברור שגם בהעדרו וגם בהתקיים כמה מן התנאים - נתונים כאלה עשויים לשפוך אור אחר לגמרי על מה שנראה על פניו כפשע חמור. בנסיבות מסוימות עשויים הנתונים הללו ליטול את עוקצה של הפליליות מן המעשה".