ועדת החוקה קיימה (יום ב', 29.5.23) דיון מיוחד בהשתתפות פרקליט המדינה עו"ד עמית איסמן, בנושא התמשכות הליכי חקירה והעמדה לדין - דיווח לפי סעיף 57א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, דיווח על שיעור המקרים בהם משך הליכי החקירה וההעמדה לדין על-ידי רשויות האכיפה השונות תואם את התקופות בקבועות בנהלים ובהנחיות, ועל מספר המקרים בהם נדרשה הסכמת היועמ"ש לממשלה להגשת כתב אישום בשל חריגה מהתקופות הקבועות. "הדיווח הדו-שנתי הבא אמור להתקבל בספטמבר 23', אך חשוב לי שלא נמצא עצמנו בפני אותן שאלות", פתח את הישיבה יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן. "הדיווח עוסק במשך הליכי חקירה והעמדה לדין. הסעיף בחוק מייצר מנגנון דיווח על חקיקה מהנחיית היועמ"ש. לפי הדוח האחרון, 99.8% מכתבי האישום שהוגשו, עמדו בנהלים והשאר - ב-137 מקרים שהתבקשה בהם הסכמת יועמ"ש לחריגה, היועמ"ש נתן הסכמתו להגשת כתב אישום ב-136 מקרים. הנחיית היועמ"ש לממשלה קובעת את משך הטיפול בתביעה עד הגשת כתב אישום. החוק אומר שנדרש להעביר את הדיווח על החריגות וכן יש מסגרת של דיווח ליועמ"ש על מקרים בהם הופעלה סמכות הפרקליט - בכמה מקרים ניתן אישור לחריגה על-ידי הדרג הבכיר. בדיווח ניתנו רק כתבי אישום בעוד חובת הדיווח היא גם לגבי אדם שמוחזק כנגדו תיק חקירה שנתיים ולאחריה נסגר התיק, שזו חריגה שלא נמצאת בדיווח. זה דיווח קריטי וחשוב כי כשמוגש כתב אישום ההנחה שלי היא שאחד הגורמים המפקחים הוא בית המשפט, וכאן אדם תלוי באוויר ללא דיווח. "ההנחיות שעמדו בפני חברי ועדת החוקה בעת חקיקת החוק דיברו על מקסימום שנתיים וחצי, שלאחריהן ההחלטה עוברת לפרקליט המדינה. לאורך כל דיוני ועדת החוקה דאז, נציגי הממשלה הסבירו כמה ההנחיה חשובה וכמה האינטרס של צמצום הזמנים הוא אינטרס של המערכת. ההנחיות היו אמורות לתת מענה, אך שיניתם את הזמנים ומהנחיה שלמעט מספר מקרים מביאה את היועמ"ש להיכנס לאירוע אחרי שנתיים וחצי לכל המאוחר, הגענו למצב בו אפשר להגיע גם ל-11 שנים וחצי. נשאלת השאלה איפה המחוקק, מטרתו, הדיווח וההבנה שכל מלאכתם של חברי הכנסת שחוקקו והתריעו מפני הסיטואציה של הנחיה במקום חקיקה והשתכנעו שיש לסמוך ומגלים שההנחיה צימחה לה כנפיים".