ישנם דברים רבים חמורים בפרשה, אך החמור מכל הוא, ככל הנראה, ההכרה בכך שאנו סומים בעלטה, עירומים וחשופים לבוגדים מבפנים ללא שום דרך לאתרם. אפשר לעשות תחקירים ביטחוניים מכף רגל ועד ראש, מבוקר עד ערב, בלי סוף, ועדיין יכול להיות שחלק מהקולגות שלנו הם בעצם נציגי האויב. ערבים לא מקבלים סיווג ביטחוני גבוה, זה פשוט. אבל איך נדע אם היהודי, הישראלי, החבר הכי טוב או אפילו המפקד שלנו, הוא לא בעצם נציג האויב? שמאלן קיצוני שטוף חדוות-שלום, הכמהה להעמיד את כל פושעי צה"ל לדין, על-מנת שמדינת ישראל תיכנע לטרור, תיסוג לגבולות 67' ואז סוף-סוף יפרוץ השלום המיוחל. איך נדע?
ההכרה הזאת חובטת בנו ללא רחם. בוגדים בתוכנו. כמה רחוק מוכן ללכת כל נציג-אויב הנמצא ממש בינינו, בשר מבשרנו, חלק מאיתנו? אחד ישמיץ את חללי צה"ל, אחד ימנע מידע נחוץ לפעולה, אחד ילשין, אחד יגנוב חומר סודי, אחד יעביר אותו לידיעת האויב ואחד יבגוד באמצע מלחמה. איך נדע עד כמה מסוכן האויב מבפנים? איך נדע מיהו?
ישנם דברים ש"משטרת המחשבות" אוסרת להעלותם על הדעת. השמאלנים הקיצונים, למשל, לא מרשים לחשוב עליהם כעל מרגלים פוטנציאלים. את הכינוי "וירוסים" הם בטח לא אוהבים (לפחות כל עוד לא אותר מחולל מגיפת "שפעת החזירים הקפיטליסטים" האיומה והנוראה המרסקת את החברה). על אחת כמה וכמה הם מסרבים להיחשב כקבוצת סיכון שיש לחשוש האם לתת בה אמון.
אבל איך ייתכן שחשודה בריגול חמור (ומי יודע אולי גם בבגידה) מבלה להנאתה בביתה, בעוד שילדות של
מתנחלים בנות 14-12 היו עצורות בתנאי מעצר קשים, אכזריים ומשפילים? איך ייתכן שמערכת עיתון תומכת בעיתונאי המסכן את המדינה, והמדינה לא עושה כלום נגדה? איך ייתכן שבמקום להיות בחדר אטום ולדבר עם קירות, עיתונאי המחזיק בסודות מדינה היכולים ליפול כל רגע בידי האויב עושה עסקים ומציב תנאים?
איך היה נראה המקרה לו לחשודה היו קוראים הר-שפי, לעיתונאי בן-גביר, ולעיתון "יתד נאמן"? האם גם אז היו קופצים לעזרתם בכירי המערכת, טוענים שהצנזורה הפכה אותם לגיבורים, ושבסך-הכל מדובר בעבירת משמעת פעוטה שהעונש עליה צריך להיות ריתוק לבסיס? על-פי התבטאויות של ראשי שב"כ קודמים, ניתן היה להתרשם שחלקם לפחות לוקים בדעות שמאלניות. לא מן הנמנע שגם ראש השב"כ הנוכחי שמאלני. הפרקליטות מגלה אזלת יד רחמנית מאוד כלפי אנרכיסטים ומשתמטים. משהו מצחין בממלכת השמאל, פעם זה עלול לעלות במחיר חיי רבים. מישהו כאן נרדם בשמירה ומאפשר לאנשי השמאל הקיצוני לפעול כמעט ללא גבולות בחסות ובאדיבות אליטות השמאל הפחות הקיצוני.
