|
|
|
|
מצפור שכניה [צילום: ראובן לייב]
|
|
|
מקצה המושבה יורדים לנחל עירון, המתפתל אל עמק החולה - שמורת-טבע עתירת-מים, צמחייה וציוץ-ציפורים. שביל-הליכה מוסדר מוליך בין טחנות הקמח של פעם אל מתחת למפל התנור, הנופל בארובת הסלע בשצף-קצף.
משם כבר קצרה הדרך למוזיאון הפרה-היסטורי של מעין ברוך וממנו פונים לכיוון הגושרים כדי לצפות בזרימתו העזה של נחל חצבאני, ושם גם חוות הפורלים המפורסמת, שבתחומה מסעדת "דג על הדן" - מסעדת-עצים, צמחיה ופלגי-מים משקשקים להדום הרגליים.
למי שנותר עוד כוח, יוכל להמשיך למרגלות הגולן, לשוטט בשמורת הבניאס, ולצפות במפל של נחל סער. במג'ד-אל-כרום אפשר להצטייד בעגבניות ובזיתים סוריים דפוקים; בפיתות דקות ורחבות אצל משפחת האופים בכביש פקיעין-רמה; בחריצי גבינת-עזים שבחוות עין כמונים ולרכוש שניים-שלושה בקבוקי-יין ביקב מירון שביישוב ההררי מצפה-חרשים.
בדרך חזרה, דרומה, אפשר לסעוד במסעדה של נימר, סמוך לצומת גולני, או לשחק אותה בגדול במסעדת "האחוזה" שבעיבורי יסוד המעלה. ב"נימר" מקבלים חביתה וסלט-ירקות, פול חם עם חומוס וקפה שחור בכוס-זכוכית, שיעשו לכם את היום; ויש גם ממולאים למיניהם, בשרים משופדים ודגים. ב"אחוזה" יש דגי-פורל וכבד-אווז, העשוי בצלי של בצל ותפוחי-עץ. ולקינוח לא לשכוח, כמובן, את עוגות מאפה הבית ואת מנת השזיפים השחורים, שהושרו בברנדי ושתובלו בציפורן וקינמון.
|
|
|
|
|
יודפת [צילום: ראובן לייב]
|
|
|
|
| גולשים למטולה, שוחים בבריכה האולימפית המקומית של מרכז-קנדה, משכשכים בבריכת-ג'קוזי לוהטת, מחליקים בזירת-קרח, מנסים לקלוע למטרה ולשחק כדורגל - הכל תחת קורת-גג אחת | |
|
|
|
היציאה מאחד הכבישים המטפסים מאזור יודפת מערבה, מובילה היישר אל "התאומות הלבנוניות" שבמצפור שכניה. פעם ידעו רק מתי מעט על קיומן ועל המאכלים הנפלאים שהן מגישות לעוברי האורח המקריים המזדמנים לאזור המרוחק הזה. היום, משהתפרסם שמען, יש מצב שסיריהן של הלבנוניות לא רוקנו כליל על-ידי אלה שכבר הקדימו אתכם.
בכניסה ליישוב הקהילתי שכניה ממוקם ביתן של האחיות מישלין ומאי, שעלו בשעתן מלבנון יחד עם האומנת שלהן, דאדא. בבית הזה הבשלנית היא האומנת, ובין טיגון למעיכת חומוס תיעתר, קרוב לוודאי, דאדא לקרוא לכם בקפה. ועד שזה יתבשל, תוכלו לתפוס מקום ליד השולחן שבירכתי המטבח, ליהנות מסלט-ירקות קצוץ, עתיר פטרוזלינון, רווי שמן ולימון; מטבולה נוסח כפר לבנוני, מירקות מבושלים-אפויים, מקובה פריך ומעלי-גפן ממולאים, המפיצים ניחוח של תיבול. ולא לשכוח, חלילה, בקינוח את עוגות המעמול, הממולאות תמרים, ואחריהן ללגום מן הקפה המהביל, ובסופו של עניין להפוך את הכוס ולראות את העתיד.
מצפינים לקצה אצבע הגליל, למצפורים של משגב-עם, שגדרותיו הם הגבול עם לבנון, ומשקיפים משם אל תוך הכפרים הלבנוניים, הפרוסים כמו על כף היד. משם גולשים למטולה, שוחים בבריכה האולימפית המקומית של מרכז-קנדה, משכשכים בבריכת-ג'קוזי לוהטת, מחליקים בזירת-קרח, מנסים לקלוע למטרה ולשחק כדורגל - הכל תחת קורת-גג אחת, מתחת לרחובה הראשי, הציורי והנמנמי של מושבת הגליל הוותיקה.
|
|
