לאחר שלוש שנים של הבטחות מפי כל גורמי הממשל הרלוונטיים - החל משני ראשי ממשלה, שני שרי ביטחון וכל הכפופים להם - לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה - שהנה מגיע הרגע וכיפת ברזל תפתור את כל בעיות הגנתם מאיומים בליסטיים - יצאה האמת לאור במספר כתבות שפורסמו בתקשורת בחודשיים האחרונים.
1. בכתבתו של
עמוס הראל בעיתון הארץ ("המערכת ליירוט טילים לא תוצב בשדרות" - 3.2.2010) מתבטא "גורם בכיר במטכ"ל" וסותם את הגולל על האשליה שמערכת כיפת ברזל תספק הגנה כל שהיא לעיר שדרות וליישובי עוטף עזה, באומרו: "הפרשנות שניתנה בתקשורת כאילו נועדה "כיפת ברזל" ליירט באופן שוטף רקטות קסאם וקטיושות גראד, מחמיצה את ייעודה האמיתי של המערכת. זו מערכת שצריכה להתמודד עם רקטות כבדות יותר, שייתכן שנמצאות ברצועה, כמו פאג'ר 5 ... לעומת זאת, אמר הגורם הבכיר, המענה העיקרי להגנה מפני קסאמים וקטיושות יישאר השילוב בין התרעה (אזעקת "צבע אדום") לתפיסת מחסה במקלט או תחת גג של מבנה". סוף ציטוט (ההדגשה שלנו).
לדברים אלו משמעות אחת בלבד: היישובים הסמוכים לגבול בכלל, והעיר שדרות ויישובי עוטף עזה בפרט, יישארו ללא כל הגנה מפני פצצות מרגמה, טילי קסאם ורקטות מכל הסוגים. זו ההגנה שמערכת כיפת ברזל התיימרה, והייתה אמורה לספק!
2. החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני על מיגון כל הארץ במימון התושבים (שלמה צזנה - "מרחב מוגן לכל אזרח", ישראל היום, 4.3.2010): "בצל איום הטילים, החליט הקבינט: כל הבתים בישראל ימוגנו בתוך עשור. הדיירים יממנו, אך המדינה תסייע בהלוואות. סגן שר הביטחון: נערכים לנזקי המלחמה הבאה. החלטה דרמטית של הקבינט המדיני-ביטחוני בעקבות איום הטילים: כל אזרחי ישראל יזכו למרחבים מוגנים בבתיהם בשעות אזעקה. הפרויקט נקבע לביצוע בתוך עשר שנים, במסגרת תקציב שיוענק לאזרחים כהלוואה בתנאים נוחים".
משמעות ההחלטה הזו היא אחת - ממשלת ישראל ערה לסכנת איום הטילים, אולם אין בידה פתרון הולם. האם הממשלה סבורה שאזרחי ישראל ובעיקר תושבי הפריפריה, יוכלו לעמוד בנטל הכלכלי הזה? ומה יקרה בעשור הקרוב, עד שביצוע ההחלטה על המיגון תושלם?
3. הידיעה על הערכת חיל-האוויר כי בסיסיו יהיו חשופים במלחמה הבאה לירי של מאות טילים (אנשיל פפר - "חיל האוויר מעריך: מאות טילים לעבר בסיסיו במלחמה הבאה", הארץ, 8.3.2010): "עשרות טילי קרקע-קרקע צפויים לפגוע בכל אחד מבסיסי חיל האוויר במלחמה הבאה - כך מעריך מחקר שבוצע בענף חקר ביצועים של החיל. כדי להתכונן לתקיפות לעבר בסיסי חיל האוויר, מתבצעת תוכנית להכנה מנטאלית של חיילי הבסיסים".
האם חיל האוויר מעריך שלא תהיה הגנה גם על בסיסיו לאור כל מה שהובטח לציבור בשלוש השנים האחרונות (כיפת ברזל, שרביט קסמים, חץ)? מה הן ההשלכות המבצעיות של הערכה זו? האם כל מה שעולה בדעתו של חיל האוויר היא הכנה מנטאלית של חיילי הבסיסים?
4. יוסי מלמן פרסם ב-25.3.2010 מאמר בעיתון הארץ - "האם כיפת ברזל תשרת את סינגפור במקום את שדרות?" המסתמך על כתבה בדו-ירחון הצרפתי "אינטליג'נס און ליין" והוא כותב, בין השאר: "מעניינת עוד יותר במידע החדש היא האפשרות שהפרסום בצרפת מעלה, כי פיתוח "כיפת ברזל" נועד בראש ובראשונה לטובת סינגפור, ולא להגנת תושבי שדרות ויישובי הדרום שסבלו במשך שבע שנים וממשיכים לסבול גם בימים אלה מירי של רקטות קסאם ופגזי מרגמה מרצועת עזה ("כיפת ברזל אינה מסוגלת ליירט פגזי מרגמה"). רמיזות בקשר לאפשרות זו הועלו גם בעבר בתקשורת הישראלית, והוכחשו בתוקף בידי משרד הביטחון. החשד הזה התעורר ביתר שאת משום שלאחר שהמערכת פותחה וסוללה אחת הוצבה בבסיס צה"ל בדרום, התברר כי למשרד הביטחון אין תקציב לרכוש סוללות נוספות. אם כך, לשם מה היה צריך לפתח מערכת שאין בעבורה תקציב וצה"ל אינו מתכוון לפרוס אותה?".
באותה ידיעה של יוסי מלמן גם נאמר: "מערך הנ"מ בחיל האוויר, האחראי להפעלת "כיפת ברזל", מאמן צוותים בבסיס בצפון הארץ. הללו יפעילו את המערכת, שתכליתה ליירט טילי קסאם וקטיושות עד למרחק של כ-40 קילומטרים"..
נובע מכך שכיפת ברזל לא רק שאינה מיועדת להגנת שדרות ויישובי הדרום אלא שהיא גם לא תוכל ליירט רקטות הנורות מטווחים הגדולים מכ-40 ק"מ, כמו סקאד-בי, שעל-פי מידע שפורסם לאחרונה בתקשורת, מועברים לחיזבאללה ע"י סוריה.