זיכרו אותם

עוד מספר שעות יתחילו אירועי יום הזיכרון יום הזיכרון אינו שונה משאר ימות השנה בהם עלינו לזכור ולהודות למי שחירפו את נפשם על-מנת שאנו נחיה כאן בביטחון אבל זוהי הזדמנות טובה לעצור ולבדוק את עצמנו. האם אנו ממשיכים את מורשתם, האם אנו מקיימים את משנתם, את סיפור גבורתם?! בימים אלה, בהם ההשתמטות מצה"ל ומתרומה למדינה היא תופעה מוכרת, עלינו לעשות הכל על-מנת שהגחלת לא תדעך, עלינו לעשות הכל על-מנת שאהבת המולדת ותרומה למדינה יהיו זכות ולא חובה. 62 שנה שאנחנו נאבקים על קיומנו יום-יום, נלחמים באויב האכזר, והכל על-מנת להתקיים בעצמאות ובביטחון. זהו לא דבר של מה בכך, ועלינו לדאוג שילדינו ידעו זאת. את סיפורי הגבורה, המורשת והלחימה עלינו להעביר במערכות החינוך השונות. שילדינו יידעו מאין באנו, מה הקרבנו ומה עבר עלינו כעם וכחברה. כשם שאמר יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". זוהי חובתנו המוסרית והבסיסית לאלו שהקריבו את עצמם עבורנו, עבור המדינה. עלינו לחבק את המשפחות השכולות, לא רק היום, אלא בכל יום מימות השנה, להצדיע להם על הקרבת היקר מכל. עלינו למנוע מצב שבו משפחה ששכלה את בנה במעשה גבורה תהיה מאוימת על-ידי הריסת ביתה. וגם חשוב לא פחות, עלינו לזכור שיש לנו חייל במרחק לא רב מאיתנו שלא ראה אור יום כבר 1,392 ימים, ושלתפקודנו יש חלק ניכר במצב הזה. עלינו להפיק לקחים ולמנוע ממשפחות נוספות סבל כזה, שעלול להיחסך על-ידי תכנון מוקדם. ולאלו המבקשים לגדפנו, חלקם מתוכנו, יש לענות כי ביום הזה אנו מרכינים ראשנו לזכר הנופלים, אך בד-בבד מרימים ראשנו בגאווה, כי אנו שלמים עם זכותנו הטבעית לחיות כאן בארץ אבותינו, ושום הדלפה, ושום עיתון או גורמים אינטרסנטיים עוינים אחרים לא ישנו את האמונה הזו בצדקת דרכנו. ביום הזה, ובכל ימות השנה, זיכרו אותם. זיכרו אותם כל בוקר, בזריחת השמש, בשקיעת החמה, בצחוק ילדים ובכאב, והעבירו זאת לדורות הבאים כי בזכותם אנו כאן.