בשנים הראשונות לתקומת המדינה ועד לשיכרון של שחרור ירושלים, שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, ה-אתחלתא דגאולה, הייתה ברורה כמעט לכל פלגי הציונות הדתית - שלא היו הרבה אז - כי צריך וחייב לחגוג בצורה דתית את יום העצמאות. הרבנות הראשית החליטה, ברוב קולות, לקבוע אמירת הלל בברכה ביום העצמאות.
במאמרו "יום העצמאות לאור ההלכה" מצדד הרב שלמה גורן בשיטה האומרת לומר הלל בברכה ואת ברכת שעשה ניסים מתוך הלכות קודמות שנקבעו על-ידי אנשי כנסת גדולה בימי הבית השני, שקבעו את הימים הטובים המנויים במגילת תענית. לשיטתו, יש ללמוד, אפוא, כי כל סיבה שבכוחה להביא לידי התפעמות הנפש על נס מסוים שהתרחש לציבור או ליחיד, ואשר מעוררת חוויותיו של אדם לזכירת הטוב הגנוז בדרכי ההשגחה העליונה, בין שההתעוררות הזו באה על-ידי הזמן שבו התרחש הנס, או על-ידי המקום שבו התרחש הנס - יש לברך ברכת שעשה ניסים...
גם הרמב"ם, מאות שנים לפני כן כותב, ואולי מכוון למה שיקרה בעוד כמה מאות שנים, שחלק מהשמחה שלנו בחג החנוכה, היא על חזרת השלטון העצמאי היהודי. יש לדקדק בדברי הרמב"ם, שהשמחה אינה רק על שלטונו של יהודה המכבי, שהיה שומר התורה כהלכה. אנו חוגגים את המלכות שחזרה ליותר ממאתיים שנה, הכוללת בתוכה גם מלכים שהם רשעים גמורים.
ישעיהו ליבוביץ' מצידו ביקר בצורה חריפה את הרבנות הראשית על כך שלא קבעה מנהגים דתיים מחייבים ליום העצמאות. ליבוביץ' סבר כי אין למדינת ישראל משמעות דתית כשלעצמה, אולם הוא טען כי יהודי-דתי צריך לברך ברכת שהחיינו ביום העצמאות ולהימנע ממנהגי אבלות ומאמירת תחנון כפי שנהוג בימי שמחה. מדבריו של ליבוביץ' משתמע כי השמחה ביום העצמאות היא על כינונה של מולדת לעם היהודי ועל החירות שהעם זכה לה, אולם המדינה כשלעצמה אינה מבשרת את הגאולה.
אולם, יש החושבים כי יום העצמאות הוא חג חילוני בלבד, ואין מקום לחגגו בבית הכנסת. שאלה מפורסמת שהם שואלים פעמים רבות היא: היכן מצינו בעבר, בדורות הקודמים של העם היהודי, שקבעו יום חג על החזרת השלטון? היכן מצינו שדבר זה הוא דבר חשוב שיש לחגגו? מדוע לא קבעו רבותינו יום חג על חזרת השלטון היהודי בימי בית ראשון ושני? ומי אמר שאי-אפשר לשמוח גם עם זקן של ספירת העומר?
ויש את שיטת הביניים שאומרת הלל אך ללא ברכה. (שמעתי שדווקא בישיבת הדגל של הציונות הדתית, ישיבת מרכז הרב, נהוג מאז כהונתו של הרב אברהם שפירא לומר הלל ללא ברכה.)
הרבנים נזהרו מאז ומתמיד ממה יאמרו. אבל אולי זה הזמן שמישהו מהם יקום ויאמר דברים ברור. כי עד אז אנחנו - הדתיים-לאומיים-ציוניים - נמשיך לדפדף בהיסוס בסידור, ביום העצמאות מהפינה הרחוקה בבית כנסת.
יום עצמאות שמח!
