X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
מרגע שהמדינה קמה וחצתה את 62 שנותיה הראשונות, לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, גם אם יש רבים המצטערים על אותה החלטה שהובילה להקמת מדינת ישראל ולהכרת אומות העולם בה
▪  ▪  ▪
קיום ישראל אינו מותנה בצרכים של ארה"ב או אומות העולם. ברק אובמה, נשיא ארה"ב [צילום: AP]

ב-20.1.2009 נכנס לשדרות פנסילבניה 1600 בוושינגטון די.סי., בירת ארצות הברית, הנשיא הצבעוני הראשון בתולדותיה: ברק חוסיין אובמה. אביו מולידו היה שחור ממוצא מוסלמי ואמו בריטית לבנה. הנשיא אובמה הוא צבעוני קתולי, ובכל מקרה אינו עונה על המודל הבסיסי המאפיין את מוצא האליטה השלטת בארה"ב הוואספים - THE WASPS: WHITE ANGLO SAXON PROTESTANTS, שפירושו: לבנים אנגלו-סקסים פרוטסטנטים. אובמה אינו פרוטסטנטי, ולמרות אמו הלבנה הוא אינו וואספי. רק נשיא אחד קתולי קדם לאובמה: גו'ן פ. קנדי, שהיה בן להורים לבנים ולא צבעוני כנשיא הנוכחי. יש הרואים בצבעוניותו של ברק חוסיין אובמה, ובכך שאינו פרוטסטנטי ואף ממוצא מוסלמי, כצל המעיב על נאמנותו לארצות הברית כפי שהתכוונו מייסדיה שחלמו על מדינה וואספית עם מצטרפים אחרים שיסתפחו למרחב הוואספי מבלי לערער על "וואספיותה" של ארצות הברית.
מזה אלפי שנים עם ישראל חוגג את יציאת מצרים, אירוע מכונן של קבוצת אנשים ששורשיה מיוחסים למשפחת יעקב בן יצחק ונכד לאברהם בן תרח מארם נהריים. אותו אברהם, אברהם אבינו, שבישר את המהפכה האמונית החשובה ביותר ממערב להודו, והיא האמונה במנהיגות רוחנית מופשטת שאינה שואבת מגרמי השמים והארץ ורוחותיהם, וזאת בניגוד לתרבויות האליליות שרווחו באזורנו ואפיינו את הכנענים (עמי האזור) שהאמינו בכוחות עליונים המיוחסים או לפחות מקושרים לפסלי עץ ואבן מעשה ידי אדם. יעקב בן יצחק, יעקב אבינו, היה נינו של תרח שהתפרנס מבנייה ושיווק של אלילי עץ ואבן כאלה לאצולה השלטת של ארם נהריים, אזור מגוריו של תרח (עירק של היום). יעקב ובניו שחיו בכנען (ארץ ישראל היום) בעקבות הגירתו של סבו אברהם לכנען, נלחמו בכנענים ובאמונותיהם שייחסו כוחות עליונים לאלילים מקומיים בדומה לאלה שמכר הסבא רבא שלו תרח בארם נהריים, ובישרו את ראשית האמונה המונותיאיסטית, אמונה באל אחד, אל מופשט בלתי נתפס בחוש הריח, הראייה או המישוש.
משפחה זו הייתה משפחה בורגנית - בעלת רכוש, שירדה מנכסיה בשל הבצורת בכנען ונאלצה להגר למצרים הדשנה, באותם הימים. משפחה זו החלה את מסלולו הלאומי, התרבותי, הפוליטי והדתי של עם ישראל כעם עבדים במצרים, שצועד מאז ועד היום לקראת היותו העם הנבחר שינהיג את אומות העולם אל החיים הנכונים והרוחניות הנכונה על-פי תורת ישראל. גם הנוצרים והמוסלמים מכירים במורשת זו, אולם לטענתם הם ממשיכי אותה מורשת, שכן היהודים, צאצאי בני ישראל, יצאו מהמסלול שייעד להם אלוהיהם, ואילו הנוצרים לשיטתם, או המוסלמים לשיטתם, הם מגשימי הדרך שאליה מתכוון אלוהי היהודים, שלמעשה הוא גם האלוהים שלהם.
ניתן לראות בסיפור עלייתו של ברק חוסיין אובמה מעין גלגול מודרני של יציאת מצרים. בין אם מכיוון העבד שיוצא מעבדות לחירות: אומנם אובמה אינו צאצא של עבדים שחורים שהובאו לארצות הברית מאפריקה לפני מאות שונים, אולם הוא עדיין בנו של מוסלמי שחור שנולד בקניה, מדינה אפריקנית בה הייתה קיימת עבדות עד למאה העשרים ואפילו עד ל-1964 באופן חלקי. או לחלופין, דווקא כגלגולו של פרעה מלך מצרים שחשש ממשה רבנו, מנהיג בני ישראל, שדרש מפרעה לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות, ומשפרעה סירב פתח משה במרד של בני ישראל נגדו. ניתן, על דרך המשל, להשוות בין פרעה מלך מצרים, שהייתה מעין ארצות הברית של המזרח הקרוב לפני 3.5 אלף שנים, לאובמה נשיא ארה"ב, מנהיגת העולם כיום מחד-גיסא, ובן משה רבנו מנהיג בני ישראל ביציאת מצרים לבנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל כיום מאידך-גיסא, שמנהל קרב נועז ומוצלח נגד ניסיונו של אובמה לכפות עלינו דברים המנוגדים לצרכינו לדעת רוב הציבור הישראלי ולא רק הימין, כגון הפסקת הבנייה בשכונות היהודיות במזרח ירושלים.
בכל מקרה, עם או בלי קשר ליום העצמאות הנוכחי ולחג הפסח שקדם לו, על כל הציבור הישראלי להפנים שקיומה של מדינת ישראל אינו נובע או מותנה בצורך כזה או אחר של ארצות הברית או אומות העולם. אומנם קדמה להקמת מדינתנו החלטת החלוקה של ארגון האומות המאוחדות ב-כ"ט בנובמבר, אולם מרגע שמדינת ישראל קמה וחצתה את 62 שנותיה הראשונות לא ניתן, לדעתי, להחזיר את הגלגל לאחור, גם אם יש רבים המצטערים על אותה החלטה שהובילה להקמת מדינת ישראל ולהכרת אומות העולם בה, אלא אם כן נחליט "לאבד את עצמנו לדעת" כפי שקרה בתקופת בית ראשון ושני. רק רפיון פנימי, ולא כפייה חיצונית כזו או אחרת, עלול להוביל לפירוק הבית השלישי.

קשר ישיר עם שכנינו כפתרון לסכסוך

קשר ישיר בינינו ובין הפלשתינים יקדם אותנו ואת העולם הערבי לקראת הקמת אותו פורום משותף בנוסף להקמת היישות הפלשתינית, אוטונומיה או מדינה, לצידנו. בסופו של דבר, "תיגרר" ארה"ב להכיר באותו פורום כפי שקרה לפני כ-62 שנים, ערב הקמת מדינת ישראל. עלינו להוביל את מסע החירות שלנו ושל שכנינו מ"עריצות" ארה"ב ולא לחכות ל"ג'סטות" כאלה או אחרות של "ידידתנו הגדולה" החובקת אותנו ואת הפלשתינים "חיבוק דב" חונק ומסרס

לדעתי, הבעיה המרכזית כיום ביחסי ישראל וארה"ב אינה מתמקדת ברצונו של אובמה לכפות עלינו את רצונו, אלא דווקא ברצונם של חלק מ"טובי בנינו", כגון חיים רמון מבכירי אנשי הציבור ובן כספית מבכירי העיתונאים, לרצות את "ידידתנו הגדולה" בכל מחיר, וזאת בשל חוסר אמונתם ביכולתה ו/או בזכותה של מדינת היהודים - מדינת ישראל - להתקיים ללא תמיכתה הברורה של ארה"ב. על הציבור לדעת שהחלטת החלוקה ב-1947 התקבלה בעקבות מסע לחצים פוליטי אדיר-ממדים שניהלה ברית המועצות, אחת משתי המעצמות המובילות העולם עד 1989: בריה"מ וארה"ב, ולא בשל רצונה של ארה"ב באותה תקופה. ארה"ב "נגררה" להסכים להחלטת החלוקה ולהקמת מדינת ישראל אחר-כך, בין השאר, בשל הלובי היהודי החזק שהיה בה לפחות כמו היום, ואילו מדיניות בריה"מ בעניין זה שאבה מתקוות מנהיגה יוזף סטלין, להקים את ה"סניף" של ברית המועצות במזרח התיכון. אינני מתכונן לנתח כעת את הסיבות שהניעו את יוזף סטלין והנהגת ברית המועצות לקדם את רעיון הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל, אם כי מכירי ההיסטוריה המשותפת של התנועה הציונית והתנועה הקומוניסטית בברית המועצות מבינים היטב את השיקולים שהובילו לרעיון זה. עלינו להבין שכמו שמדינת ישראל ממשיכה להתקיים ולהתחזק גם לאחר קריסתה של פטרוניתה בעת הקמתה - בריה"מ, כך היא תמשיך להתקיים גם ללא תמיכתה הנלהבת של "ידידתה הגדולה" ארה"ב. למעשה, עלינו להתכונן ליום שעוד יבוא, לדעתי, במהלך העשור הקרוב, ובו יוקם (אם עדיין לא הוקם) פורום פוליטי, צבאי ובעיקר כלכלי משותף בין ישראל ושכנותיה, עם או בלי תמיכת ארה"ב שמעדיפה לשמר את כוחה באזורנו על-ידי דחייה ככל הניתן של הקמת אותו פורום.
דווקא יישוב ירושלים ויהודה ושומרון ביהודים משדר לשכנינו הפלשתינים שאנחנו כאן לעוד שנים רבות ושעליהם לדבר איתנו ישירות ולא דרך מתווכים שדואגים לעצמם בלבד ולא להם או לנו. קשר ישיר בינינו ובין הפלשתינים יקדם אותנו ואת העולם הערבי לקראת הקמת אותו פורום משותף בנוסף להקמת היישות הפלשתינית, אוטונומיה או מדינה, לצידנו. בסופו של דבר, "תיגרר" ארה"ב להכיר באותו פורום כפי שקרה לפני כ-62 שנים, ערב הקמת מדינת ישראל. עלינו להוביל את מסע החירות שלנו ושל שכנינו מ"עריצות" ארה"ב ולא לחכות ל"ג'סטות" כאלה או אחרות של "ידידתנו הגדולה" החובקת אותנו ואת הפלשתינים "חיבוק דב" חונק ומסרס שדווקא מעכב את הקמת אותו פורום והיישות הפלשתינית.
עד כמה שדבריי עלולים להיראות מוזרים, הרי שאין ניגוד ענייני בין מסע החירות שלנו מארה"ב ובין מסע החירות של שכנינו הפלשתינים והעולם הערבי ממנה. אין כוונתי למרד בארה"ב ובקהילה הבינלאומית, אלא לניסיון לשיפור עמדות שלנו ושל הפלשתינים מולם, תוך שיתוף פעולה בינינו ובין הפלשתינים, וזאת דווקא בניגוד לרושם המצטייר בעולם של סכסוך בלתי פתיר. רושם כזה, לדעתי, מובל דווקא על-ידי אויבי הערבים ולא ידידיהם, ולא רק על-ידי אויבינו או "ידידינו". עלינו לפעול בגלוי ובסמוי לקיום דו-שיח עם העולם הערבי שלא תחת תכתיב אמריקני או אחר, ותוך הרגלת דעת הקהל העולמית וממשלי ארה"ב לתקשורת ישירה שלנו עם שכנינו: קבועה, אינטנסיבית, בלתי תלויה ובלתי מותנית בגורם שלישי או רביעי, כזה או אחר.
לסיכום, ברוח העידן החדש בו אנו חיים, המשפט "השלום מתחיל בתוכי/בתוכנו" פירושו: השלום מתחיל ביכולתנו לצאת מהקופסה ולהבין שאך ורק קשר ישיר ובלתי אמצעי עם שכנינו יחזק את אחיזתנו בנחלת אבותינו, ואת הכרת שכנינו באחיזתנו בנחלת אבינו הקדמון המשותף, אברהם בן תרח - אברהם אבינו. בתחילה דרך הכרה למעשה - דה פקטו, ובהמשך דרך הכרה להלכה - דה יורה. שום מתווך לא יוכל לספק את הסחורה עבורנו או עבור הפלשתינים. בשילוב נכון של תבונה ונחישות, נגיע אל התוצאות הרצויות לנו ואפילו לפלשתינים, תוך הדגשת המשותף על המפריד בינינו. בהמשך, ישובו אומות העולם ויחדשו את אמונתן בצדקת קיומה של מדינת היהודים בנחלת אבותיהם דווקא בעקבות התקרבותנו הישירה והבלתי אמצעית לפלשתינים, והמסר המשותף שיעבור לעולם לפיו שני העמים מכירים, במידה כזו או אחרת, בזכויותיהם הלאומיות בחבל ארץ זה. ברוח אופטימית זו אברך את עם ישראל ואוהביו בחג עצמאות שמח למדינתנו ובהמשך בנייננו בנחלת אבותינו עד לגאולתנו השלמה ועד בכלל.

תאריך:  19/04/2010   |   עודכן:  29/06/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
המסע מעבדות לחירות: לקראת השנה ה-63 למדינה
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
חדל קשקשת ברשת.....
מורה נבוכים  |  22/04/10 09:51
2
מאמר מעולה רק חבל שהוא מוצנע
אהרון1234  |  22/04/10 17:08
3
רעיונות מקוריים ומעניינים
לאה ש  |  23/04/10 17:41
4
ארה"ב - איתה ובלעדיה
רזניק תעלה  |  23/04/10 19:55
5
מאמר מעולה
סימפסון  |  26/04/10 23:12
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יוסף קנדלקר
מנגל, חידון התנ"ך או טקס פרסי ישראל אינם מספקים את חגיגת העצמאות של הדתי-לאומי-ציוני-מסורתי    אז מה כן, הלל עם ברכה?
אלעזר לוין
השוחד שאיפשר את הגדלת פרויקט "הולילנד" מ-120 ל-1,220 דירות    כך שילם צ'רני, על-פי חשדות המשטרה, באמצעות "האיש המרכזי" 15-10 מיליון שקל (ואולי יותר) לבכירי עיריית ירושלים    התמורה: הגדלת מספר הדירות פי עשרה, והטבות נוספות שחסכו ליזם 250 מיליון שקל    לוח אירועים תמציתי של אירועי 20 השנים האחרונות בפרויקט השערורייתי ובפרשת השוחד הגדולה
הרב דוד בר-חיים
חכמי תורה רבים מחייבים קריאת ההלל ביום תקומת ישראל, ה' באייר. אך מה קורה אם יום זה חל ביום בו לא נחגג חג העצמאות?
אבי דוידוביץ
ערב יום העצמאות ה-62, אני תוהה כיצד תיראה מדינת ישראל כשימלאו לה 100 שנים ולי 93    ישראל בת 100 במישורים שונים
הרב עובדיה יוסף
עד שאנשים הולכים למרחקים לקברי הצדיקים, עליהם לדעת כי גם כאן בהר הרצל יש כמה קברים של נשמות קדושות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il