בשבוע האחרון הועלתה יוזמה להפריד בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לבין יום העצמאות. בתור בת למשפחה שכולה אני מתנגדת לכך.
עם ישראל נאבק על קיומו במשך כל ההיסטוריה, אף בימים אלו. אותם חללי מערכות ישראל הקריבו את עצמם למען המדינה, למען עצמאותה כדי שאנו נוכל לחגוג את יום העצמאות בביטחון ובגאווה, הפרדת יום הזיכרון מיום העצמאות תאבד את כל מהות ימים אלה, את כל מהותנו.
כאב המשפחות השכולות אינו מתרכז רק ביום הזה, הכאב והקושי מלווים אותם כל יום מימות השנה, והפרדה בין הימים הללו היא לא מה שיקל עליהם, נהפוך הוא במעבר ליום העצמאות הם נוכחים בקשר המדהים בין הימים, שלא לשווא הקריבו את בניהם ויקירם, ויש תוצאה להקרבה הענקית שלהם.
זהו בעצם הייחוד של העם היהודי, של המדינה שלנו, שלמרות כל האבידות והקורבנות שלנו , לא נשברנו, המשכנו להתקיים בביטחון ובגאווה. הקשר הייחודי והרציף בין הימים הללו ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר - עם ישראל מרכין את ראשו לזכר בניו יפי הבלורית והטוהר אך בד בבד מרים ראשו בגאווה, גאה במדינתו ובקיומו ואת המסר הזה עלינו להעביר לילדינו ולדורות הבאים.
יהי זכר החללים ברוך. מי ייתן ולא נדע עוד קורבנות ושנזכה לחגוג שנה אחר שנה את עצמאותנו בארצנו.