אריסון, דנקנר, דנקנר ובלזק

"מאחורי כל הון מסתתר פשע, ומאחורי הון גדול מסתתר פשע גדול" - ניסח זאת הסופר והמומחה לסוציולוגיה של הקפיטליזם, הונורה דה-בלזאק. לפי הדלפות המשטרה לתקשורת, שיחדה משפחת דנקנר כולה את מינהל מקרקעי ישראל, כדי לקבל תמורה גדולה בהרבה מהמגיע לקרקעות המשפחה בעתלית שהועברו למינהל מקרקעי ישראל. מבצע פעולת השיחוד לכאורה היה דני דנקנר, אולם מדובר בקרקעות של כל המשפחה. לכן, מובן מאליו שסכום השוחד מומן על-ידי כל בעלי הקרקעות שנהנו מהמעשה. קרקעות אלו, לפי המתועד היטב בעסקות דני דנקנר, אפשרו לו להשתלט יחד עם שרי אריסון על בנק הפועלים. העסקות גם אפשרו לנוחי דנקנר להשתלט על קבוצת אי.די.בי., בעסקה שהפכה אותו לאחד מגדולי הטייקונים בישראל. לולא פשיעה כלכלית, ייתכן כי דני ונוחי היו נשארים אנשי עסקים בינוניים. בארצות המערב המתוקנות, שעברו שלוש מאות שנות קפיטליזם מושחת, גילויים כאלו גורמים להליכים נגד העבריינים, ולביטול העסקות שנעשו בגלל פשיעה. ישראל רוצה אומנם להצטרף לארגון המדינות המתפתחות OECD, אולם רק בקבלת זכויות, לא במילוי התחייבויות. לכן, לא סביר כי יתחילו כאן בבדיקת הדרך לעושר של דני ונוחי. שרי אריסון עצמה ודאי שלא ידעה כלום על מקורות המימון של הדנקנרים, וכמוה אלו שמכרו את השליטה באי.די.בי. לנוחי. אולם הנאיביות שלה, שנחשפה בהמשיכה להגן בכל עוז על דני דנקנר למרות כל מה שנחשף, מעלה סימני שאלה לגבי יכולתה לנהל הון גדול. כדאי גם לחשוב על הדמיון החיצוני המדהים, במבנה הגוף וגסות ההליכות, בין דני דנקנר לעופר גלזר, בעלה לשעבר העבריין של שרי. האם היא נמשכת לטיפוסים כאלו? על שותפיה, ועל בעלי המניות של בנק הפועלים, לקחת זאת בחשבון.