שופטי בית המשפט העליון תוהים, האם המניע הפרסונלי שמאחורי חוק הנבצרות חלחל גם לתכלית החוק, ולפיכך ייתכן שיש לדחות את תחולתו. הדברים נאמרו (28.9.23) בהתייחסות השופטים לעמדת הכנסת, הסבורה שיש לדחות את העתירות נגד החוק. "הכל מתחיל ונגמר בשאלה האם זה חוק פרסונלי. אם התכלית היא פרסונלית, יש מקום לדחיית התחולה", אמר המשנה לנשיאה,
עוזי פוגלמן.
הכנסת הסכימה בתגובתה, כי היה מניע פרסונלי: למנוע נבצרות של ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, בנימוק של הפרת הסדר ניגוד העניינים החל עליו (עיסוקו ברפורמה המשפטית במקביל למשפטו הפלילי). אולם, לגישת הכנסת - באמצעות עו"ד יצחק ברט - המניע אינו עילה לביקורת שיפוטית, בעוד התכלית הייתה סגירת הלקונה שהייתה קיימת בחוק יסוד הממשלה, ולכן אין עילה לדחות את תחולת התיקון.
השופטים הדגישו, כי אין מחלוקת שהמניע אינו רלוונטי לביקורת השיפוטית, אך חלקם אמרו, כי ייתכן שבמקרה זה - המניע והתכלית השתלבו. על-פי הפסיקה, ניתן לבטל חוק אם תכליתו פרסונלית או פסולה. השופט
יצחק עמית אמר: "כאשר החוק טבול מכף רגל ועד ראש במניע פרסונלי, השאלה היא האם זה לא מחלחל גם לתכלית".
ברט השיב: "יש הבדל עדין אך קיים בין התכלית לבין המניע. התכלית צופה פני עתיד בעוד המניע נטוע בעבר". השופט
אלכס שטיין הגיב: "אני מתקשה להבין את כל האבחנות בין תכלית למניע". השופט
עופר גרוסקופף הוסיף: "מניע יכול להשפיע על תכלית. אלו לא שני מעגלים נפרדים, אלא יכולה להיות ביניהם חפיפה". השופטת
דפנה ברק-ארז: "הקלות בה ניתן לחוקק חוקי יסוד מרחיקה את האפשרות שלא תהיה חפיפה בין המניע לתכלית".
פוגלמן העיר, כי קשה להתווכח עם המסד העובדתי שעליו ביססה היועצת המשפטית, גלי מיארה, את מסקנתה לפיה מדובר בתכלית פסולה. גרוסקופף הוסיף: "התכלית הייתה למנוע נבצרות על
ניגוד עניינים וזו נוגע במישרין לראש הממשלה המכהן". עמית חידד: "מישהו כנראה חשש - כנראה חשש בלתי מבוסס - שהנוסח הקודם חל גם על ניגוד עניינים, וכדי להסיר אותו חוקקו את התיקון".
גרוסקופף המשיך: "התכלית של החוק הייתה להקשות מאוד על הוצאה של ראש ממשלה לנבצרות; זה בולט". לדבריו, השאלה היא האם אין בעייתיות מיוחדת כאשר הדבר נעשה תוך כדי כהונתה של הממשלה וחל עליה ועל העומד בראשה; "בעינַי זה יותר חמור". ברק-ארז הוסיפה מיד: "גם בעינַי". גרוסקופף: "השאלה היא האם לא צריך לראות ממשלה שמשנה את כללי הכהונה תוך כדי כהונתה כמי שמשנה את כללי המשחק". ברק-ארז: "מדובר הפעם בנורמה מרכזית ביותר לגבי כהונתו של ראש הממשלה".
לעומת זאת, השופט
דוד מינץ הציג להבחין בין תחולה מיידית לבין השפעה מיידית: "הכנסת קבעה מבחן מסוים וההסדר הזה איננו מיידי, עד שתקום עילה לנבצרות. התחולה היא מיידית, אבל ההשפעה איננה מיידית". השופטת
יעל וילנר הוסיפה, כי מדובר בהליך שטרם החל ולכן לא ניתן להשוותו למצב בו הכנסת משנה את מספר חבריה תוך כדי כהונתה.
הנשיאה
אסתר חיות ציינה, כי בפעם הראשונה בה החוק צריך היה לעמוד למבחן [כאשר נתניהו אושפז לטיפול רפואי בהרדמה מלאה] – הוא לא עמד במבחן בשל החקיקה החפוזה. לכן, שאלה, יש לשאול מדוע הפעם סטתה הכנסת מן הכלל לפיו התחולה היא עתידית. ברט השיב, שההסדר לא כשל, אם כי יש לטייב אותו.
השופטת
ענת ברון הוסיפה, כי הפרוצדורה להוצאת ראש הממשלה לנבצרות כה סבוכה, עד שספק אם ניתן יהיה להפעיל אותה. כמה מן השופטים תהו מה יקרה אם חלק מחברי הכנסת יסרבו מטעמים פוליטיים להכריז על נבצרות גם מטעמים רפואיים, וברק-ארז העירה לברט, אשר טען שהדבר לא יעלה על הדעת: "למעשה אתם אומרים: תסמכו עלינו".